תפארת עוזיאל חלק ב קס

תקבל את הקב"ה שהוא כללות של כל האדם בסבר פנים יפות. נמצא מכל זה הוכרח שהעיקר הוא שאדם יהי' בעיניו כאלו הוא ערום מכל וכל. ופתאים הוא לשון מפתה ונער הוא לשון ניעור. וע"י מדריגת התורה (יכול לבוא) מי שמפתה אותו היצה"ר ואמר שהוא צדיק יכול לבוא למדריגה להחזיק עצמו שהוא ערום מכל וכל ומי שהוא צדיק וחושב עצמו לכלום ונער מן עבדות מלמדתו התורה סודות נסתרות. וזה פי' הפסוק לתת לפתאים. ר"ל מי שמפתה אותו היצה"ר ערמה שיחזיק עצמו שהוא ערום מכל וכל ולנער מי שהוא נעור מן העבירות דעת ומזימה מלמדתו סודות התורה ודו"ק

ב (א) בני כו' ומצותי תצפון אתך וגו' יצפון לישרים תושי' וגו' מזימה תשמור עליך וגו' להצילך מדרך רע וגו' ונלוזים במעגלותם וגו' להצילך מאשה זרה וגו' ואל רפאים מעגלותי' וגו'. ויש לדקדק למה לא קאמר מדרך אשה זרה כמו שאמר מתחלה מדרך רע וגם למה קאמר כאן ואל רפאים מעגלותי' ומתחלה לא אמר כן אלא ונלוזים במעגלותם. ונראה דבמדרש שמואל כתב על מאמרם ז"ל עבירה מכבה מצוה דנראה דמצוה לא מכבה עבירה ואמאי הא מרובה מדה טובה. ותירץ דידוע דהבא לטהר מסייעין לו וא"כ אין לאדם במצוה כ"א מה שבא לטהר דהיינו החפץ והרצון אבל בעביר' כל העביר' הוא של האדם כי פותחין לו א"כ אין כח במצו' לכבות העבירה כיון שכל העביר' של האדם והמצוה אינו שלו רק הרצון והחפץ עכ"ל. ומבואר לפ"ז דעכ"פ מחשבת העבירה ראוי שמחשבת המצוה יכבה אותה כיון ששניהם אינם רק המחשבה אך דידוע דאין מצטרפין המחשבה למעשה בעבירה נמצא לכאורה לא צריך מחשבת העבירה כיבוי כלל אך דזה אינו דידוע שהלב חומד וממילא נמשך שעושה עבירה אח"כ בפועל כי לבא ועינא תרי סרסורי וכ"כ המפרשים ע"פ יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס כי תיכף מה שמחשב און ויתיצב על דרך לא טוב במחשבה אז רע לא ימאס לעשות במעשה וא"כ גם מחשבת העבירה צריך כיבוי כדי שלא יוכל המחשבה לגמור המעשה: (ועד"ז אמר מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כי בעשותו מצוה קונה לעצמו קדושה ומתאוה עוד למצוה ובעבירה להיפוך ולכך אמרו אם עשית הרבה עבירות עשה כנגדן הרבה מצות והגם שמצוה אין מכבה עבירה מ"מ הפעולה היא לקנות לעצמו כח קדושה עכ"פ ומה גם דלא יגרור עוד עבירות לאחר שיקנה לעצמו קדושה) ונמצא מחשבת מצוה מכבה מחשבת עבירה כמדובר והפעולה שמחשבת עבירה לא יגרור מעש' עבירה אבל על מחשבת עבירה לבד אין צריך כיבוי מאחר שאין מצטרפות. אבל מחשבת ע"ז חליל' שמצטרפת למעש' כידוע צריך כיבוי גם מצד עצמו גם זולת שיגרור המעש' וזה כוונת הפסוק ומצותי תצפון אתך שיהי' לך מחשבה קדושה לעשות מצוה (יצפון לישרים וגו'. פי' מה שיצפון במחשבה ליישר הוא ג"כ תושי' שמתיש כח החומר) וזה מזימה תשמור עליך שישמר לך המחשבה שחשבת לעשות רע ואף שאין מצטרף למעשה לכאורה אין צריך לשמור מזימה מ"מ סיים הקרא להצלך מדרך רע כי ע"י מחשב' רעה תבוא לדרך רע בפועל משא"כ כשישמור מזימה אז לא תבוא לדרך רע בפועל. והאשה זרה שמדבר בעכו"ם כמ"ש רש"י וכן מסיים הפ' ואת ברית אלהים שכחה לא קאמר מדרך אשה זרה כי המחשבה בעצמ' צריכה כיבוי ולכן מסיים ואל רפאים מעגלותי' שבעכו"ם גם המעגל דהיינו ההכנ' והמחשב' הוא תרד לרפאים דהוא הגיהנ' כיון שמצטרף למעשה. אבל מתחלה לא קאמר כן דבשאר עבירות ליכא גיהנם על ההכנה והמחשבה וזה אחשוב ג"כ בפסוק בתהלים במה יזכה וגו' בלבי דרשתי וגו' בלבי צפנתי וגו' ברוך וגו' שהקשה במה יזכה ארחו לשמור דהיינו שלא לעבור על ל"ת כי השמר פן ואל הוא ל"ת ומסיק בכל לבי, דרשתיך ובלבי צפנתי אמרתיך שהי' לי קדושת