תפארת עוזיאל חלק ב קסא

המחשבה ומכבה המחשבה רעה שלא אבוא לידי מעשה בפועל כמדובר וזה למען לא אחטא לך וזה הוא בל"ת אבל בעשה מסייעין לו מן השמים וזה ברוך וגו' למדני חוקיך. פי' תרגיל אותי בחוקיך כי לעשה מסייעין לכך ביקש מאתו ית' ואמר ברוך לשון בריכות המים כי ע"י מחשבה טובה נמשך קדושתו על החומר כמדובר ויש מקום שהוא ית' ילמד וירגיל אותי בחוקיו ודו"ק

מזימה תשמור עליך וגו' להצילך מדרך רע וגו' העוזבים אורחו' יושר ללכת חושך השמחי' לעשות רע יגילו בתהפכות בדרכי רע אשר אורחותיהם עקשים ונלוזים וגו' כל באי' לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור וגו' הדקדוקים רבו בפרט מה שאמר כפל השמחים לעשות רע ויגילו הוא שמחה הוא גילה גם מה שאמר תהפוכות רע אינו מובן גם מה שאמר אשר ארחותיהם עקשים דהוא מותר דבודאי כן הוא דהא קאמר מתחלה שעוזבי' אורחות יושר ללכת בדרכי חושך גם מה שמסיים כל באי' לא ישובון אין ענין לכאן גם מה שמסיים וארחות צדיקים תשמור הוא למותר ונראה שבודאי לא מדבר על רשע גמור שהולך אחר תאות לבו כי לא דברה תורה במתים אלא שמדבר באדם כשר שלא יסית אותו היצר לעשות רע ולשוב מחמת שמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וגדולה מעלת הבעלי תשובה מצדיק גמור כי כל זה פיתוי היצר וכמאמרם ז"ל אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה שהכוונה הוא כמ"ש המפרשים שמשא כבד עליו לשוב ולא מעזרין לו מלמעלה וזה כוונת הפסוקים העוזבים אורחות יושר דהיינו אורח צדיקים כאור נוגה לעסוק בתורת ה' ויראתו כל הימים ללכת בדרכי חושך להיות חוטא כדי לעשות תשובה וכשעושין תשובה מאהבה מהפך הכל לזכיות וזה השמחים לעשות רע כי יגילו בהתפוכות רע פי' שיגילו כשיהפוך העון לזכיות ומסיים הפסוק שאף כוונתם לטובה מזה שאורחותיהם עקשים כי דרך זה אינו ישר כי לא יזכו לתשובה וסכנה גדולה הוא וזה שמסיים כל באי' לא ישובון וגו' למען תלך וגו' ואורחות צדיקים תשמור ולא אורחות בעל תשובה כ"א האורח של צדיקים לילך בדרך הישר והקדוש לעסוק בתורה ובמע"ט

אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא לא תדע. פירש"י בשם המדרש שלא תשקול איזה מצוה ששכרה מרובה ותזהר ואיזה שאין שכרה מרובה וזה פן תפלס האורח חיים ולכך הסתיר הכתוב שכר המצוה ולא נודע איזה שכר המרובה ואיזה מועטת וזה נעו מעגלותי' לא תדע ויש לדקדק למה מתחלה אמר אורח חיים ואח"כ אמר מעגלותי' וגם לאחר שאמר נטו מעגלותי' פשיטא דלא נודע וא"כ מה שאמר לא תדע הוא למותר אבל למ"ש במקום אחר בפי' המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות וקשה כיון דנודע איזה מצוה קלה ואיזה חמורה (והיינו במצות ל"ת דמפורש העונש) א"כ בודאי השכר של חמורה מרובה מהקלה ולמה קאמר שאין אתה יודע מתן שכרן וכתבתי דיודע הוא לשון דביקות וידוע אדם כי אי אפשר לעשות סולם ולהגיע אל מקום קבלת שכר כ"א בעשיית כל המצות כמ"ש בזוהר הק' מנהון ברישא דמלכא מנהון בדרוע דמלכא מנהון ברגלי דמלכא ובודאי החמורות הוא ברישא דמלכא והקלות ברגליו וא"א לעלות לראש אם לא עולה מתחלה אל הרגלים ממדריגה למדריגה. ולכך הזהיר לעשות גם הקלות כי זולת זה א"א שתדקדק בשכר המצות וזה עצמו כוונת הפסוק לא תפלס לאורח חיים שאם נעו מעגלותי' שלא תעשה הקלות ותאבד המעגלותי' דהיינו מדריגות התחתונות וקטנות אז לא תדע לא תדבק הסולם לעלות לקבלת השכר כמדובר

מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. הדברים הללו אין להם ביאור ולא יתכן שחיבר שלמה דברים בטלים כאלה בתוך המוסר ועליו