תפארת עוזיאל חלק ב קמא

ובימו ירידה גם ע"ז שלא עמד אין לו שבח אלא מה שלא ישב במושב לצים דזה יכול לעשות גם בימי הזקנה ולכך נקט אשר לו הלך דהיינו בבחרותו שהולך ומוסיף ודרך האדם לחטוא ביותר ולכך נקט בעצת רשעים ולא עמד בימי עמידה שלא חטא כ"כ נקט חטאים הקל ולא ישב בזקנה הרמז לישיבה שתש כחו ונקט היותר קל מושב לצים

או יאמר אשרי האיש אשר וגו'. והי' כעץ שתול וגו' לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'. וקשה חדא מה על כן לא יקומו. עוד קשה דהו"ל ליכתוב וחוטאים בעדת צדיקים כמאמרם בברכות (על מקום אחר) מי כתיב חוטאים חטאים כתיב דחטאים קאי על עבירות וחוטאים קאי על אדם החוטא. ונראה כי הרשעים כל מגמתם למצוא עלילה במעשיו של צדיק ואומר עליו שעבר על זה ועל זה ואם לפעמים רואה מעשה טוב מן הצדיק אומר עליו שהוא עושה למען שהבריות יקלסוהו ודן אותו הכל לכף חובה ובאמת הצדיק הוא צדיק באמת והרשע נבלה ידבר ולא יאמר עוד לכילי שוע ולנבל לא יאמר נדיב כי נבל נגלה ידבר. וזה אשרי האיש כפשוטו כפרש"י אשר לא הלך וגו' והי' כעץ שתול וגו' וקאמר הפסוק לא כן הרשעים. פי' שהרשעים אומרי' שאינו כן יהי' לצדיקים כי הם דנין אותם לכף חובה ומה הם אומרים על הצדיקים שיהי' להם עונש כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח כי הם אומרים על הצדיקים סרה שהם רשעים ע"ז קאמר הפסוק על כן על מה שהרשעים אומרי' כן יהי' העונש של הרשעים שלא יקומו רשעים במשפט. פי' שלא תהא להם תקומה במשפט וכפי' הפסוק במלות שונות על מה לא יהי' להם תקומה וחטאים בעדת הצדיקי'. פי' על שאומרים שיש חטאים. פי' עבירות יש בעדת צדיקים שדנין אותו לכף חובה כמדובר

בי יודע ה' דרך צדיקים. כי הצדיק תמיד לבו בפחד ורעדה כי משים אל לבו שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו ופורש מעבירה ומקיים כל המצות וזה כי יודע ה' דרך צדיקים. פי' שהצדיקים משימים אל לבם שה' מכה"כ ויודע ה' כל דבר ודבר הוא דרכם של הצדיקים משא"כ הרשעים ודו"ק

אלהים שופט צדיק ואל זועם בכל יום מה מאוד מתוק דברי הזוהר הקדוש שהקש' דהא אל מדת החסד ולמה זועם ותירץ דזועם על מדה"ד דהחסד זועם על מדה"ד שרוצה להעניש. וזה מרומז בקרא אלהים מדה"ד שופט הצדיק אבל ואל זועם מדת החסד זועם עליו

למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. הכוונה בזה. כי יש שני מיני מדריגות כשהקב"ה רוצה לוותר על חטא האדם והוא בב' אופנים הא' שהוא יתברך מחזיק עצמי בגבהות כפי מהותו ואינו מהראוי לו כלל להקפיד על מעשה התחתונים כי אין מזיק לו מאחר שהוא הופרש בתכלית הריחוק מכל העולמות. והב' אדרבא שהוא מחזיק עצמו בסוד קטנות מאוד ואז ג"כ אין העון גדול כ"כ כי הכל לפי המבייש והמתבייש ודו"ק. וזה מכוון ג"כ בגמרא דר"ה מר כובש וחד אמר נושא ר"ל הכוונה ע"ד הנ"ל והיכי עביד ר"ל באיזה אופן יצויר שהיא ית' יוותר על עונות ישראל ביום הדין הגדול חד אמר כובש ר"ל במדריגה הב' הנ"ל שהוא יתברך כובש א"ע כביכול לירד ממדריגתו הגבוה אל שפל המדריגות ואז אין החטא גדול כי הכל לפי המתבייש כנ"ל וחד אמר נושא כמדריגה הא' הנ"ל שאדרבא באופן זה שהוא יתברך נושא ומגביה עצמו מאוד כדי שיועדר השגחה על מעשה התחתונים כמד"א אם צדקת מה תתן לי ואם חטאת מה תפעל לי נמצא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי באיזה אופן שיהי' מ"מ העונות מכופרין וזה פי' הפ' למה ה' תעמוד ברחוק וגו' שהקושיא ממה נפשך אם כוונתו ית' בכיוון לעמוד מרחוק מעמנו כדי להיות מופרש ומנושא מכל עולמות כדי