תפארת עוזיאל חלק ב קמ

וזה זבחיכם. ואכלו בשר ואינו רוצה בקרבן כפירש"י שם ובזוהר הקדוש פ' פנחס כתב שורש הקרבן שידוע מרכבתו יתברך. שור. נשר ארי'. אדם. ומשור נבראו השוורים למטה וכל הבהמות. ומנשר כל העופות. והקרבן בא מבהמות ומעופות ואדם המקריב ודמות ארי' הי' ע"ג המזבח שהי' אוכל הקרבן כידוע הרי הי' קשר לכל המרכבה בשעת הקרבה של הקרבן והבהמה הי' מדבק א"ע בשרשו והעוף ג"כ בשרשו וגם האדם הי' מדבק א"ע באדם של מעלה והיו ממשיכין השפע עי"ז מהמרכבה ית'

ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ושמחה בישועתו. הכוונה כי הצדיק אינו רוצה שהשי"ת יתן לו עשירות גדול רק כדי חיוני כמ"ש יעקב אע"ה ונתן לי לחם לאכול וגו' ואפי' אם הקב"ה הולך עמם במדת אלהים אין שוה להם ואין מזיק להם כי הם אינם רוצים בעשירות ובטובה רבה אלא שע"ז מתפללים י' רחמים משום גלות השכינה ועל העולם אבל הם בעצמם אין חילוק להם בין דין או רחמים וזה הפי' ואמר ביום ההוא ר"ל לעתיד לבא כשיבא הגואל צדק יאמרו הצדיקים הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו. ר"ל אל מדת אלהים אנו נמי קוינו שיושיענו כי אין אנו חפצים ברבות הטובה רק כדי סיפוק רק על זה ה' קוינו נגילה ונשמחה בישועתו. ר"ל לטובת השכינה היינו מקוים על ה' דהוא רחמים כמדובר ודו"ק והבן

יחזקאל בדמיך חיי. פי' הפכת מספדי למחול לי שהשונאים רצו לראות דמינו ואדרבה נתוסף לנו חיים

הושע אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, עד"מ לאדם אם בנו הקטן אינו יכול לעלות על ידו מגביה אותו ואח"כ כשמחזיק אותו משתעשע א"ע בזקן שלו כך האדם אינו יכול להדבק בהשי"ת והשי"ת נותן אהבה ויראה ללבו של אדם שהם נקראים ידים שהם כדמיון ידים שכמי שבידים נותן אדם לחברו כך ע"י מה שעובדים באהבה ויראה (כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא) מביאים שפע בכל העולמות וכשיתדבק האדם לקוב"ה ע"י אהבה ויראה אזי כביכול ממשיך מדותיו ית' רחום וחנון כו' והמדות נקראו שערות ודיקנא כי הם מותרות כי העצמיות אינו צריך לשום מדה כי הוא אחד אף בלא מדות רק העולמות צריכין שיהא הוא ית' רחום וחנון שאלמלא כן לא הי' להם קיום לפיכך הם רק צורך עולמות שהם לא עצמותו ית' לפיכך נקראו מותרות

מיכה לא החזיק לעד אפו. כי האף היא הקליפה כמ"ש משרע"ה כי יגורתי מפני האף והחימה ונרמז בפסוק והוא רחום וגו' כי בריאות הקליפות לא הי' על קיום קיימת אלא אי"ה יהי' בלע המות לנצח ולא ברא אותם רק שיהי' הבחירה וזה לא החזיק לעד אפו שאינו על קיום ולעד הוא לשון קישוט מלשון עדי עדיים שהקליפות לא ברא הקב"ה שיהא לו קישוט מהם כמדובר

מלאכי מפני שמי ניחת הוא. הרמז בזה למה שמבואר במקובלים שכוונת ית' הי' בבריאת עולם להשגיח על העולם השפל הכל הי' בשביל שיכונה בו כל שמותיו שיקרא מלך כי אין מלך בלא עם וכן מדת רחום וחנון ושאר כנוים ע"ש וזה הוא מפני שמי ניחת היא ר"ל בשביל שיכונה בו ית' כל השמות כמדובר ניחת היא לשון נחת לארעא דהיינו שירד עצמו ממדריגתו כביכול לברוא העולם משא"כ בלא"ה ודו"ק: תהלים

אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. ונראה דידוע כי ימי שנותיו של אדם נחלקים לשלשה. ימי עלי' וימי עמידה וימי ירידה. דימי הבחירות היינו ימי עלי' שעולה ומוסיף כח. ואמצע שנותיו ימי עמידה ובימי עמידה אין לו שבח כ"כ על מה שלא הלך בעצת רשעים כי חש כחו