תפארת עוזיאל חלק ב קלט

מתנהג במדת הגבורת וא"כ הי' השנות אצלו כביכול שקודם החורבן התנהג במדת הגבורה ולא אח"ז אבל אחר שעלו על דעתן כי הן הן גברותיו במה שלא בא כלי' על ישראל א"כ אין שינוי אצלו ית' כי תמיד הוא ומדותיו שוין וזה אני ה' לא שניתי אין לי שום השתנות שגם בגלות מתנהג בכל המדות גבורה וכדומה במה שבני יעקב לא כיליתי שאינם כלים בן האומות

כי ביה ה' צור עולמים. הכוונה ע"ד שאמרתי רמז במדרש ר' ישמעאל כו' מבנין אב כו' שר"ל שמדרך הרב לתלמיד שהשכל שנפל להרב במחשבתו ועושה ממנו איזה בנין לתרץ איזה דבר בזה הסברא נמצא אצל הרב הוי הבנין למדריגה תחתונה שמתחלה נפל לו איזה סברא ומאותו סברא עושה הבנין והבנין הוא טפל אליו אבל אצל התלמיד שהוא חלוש בשכלו אזי הבנין הוא ג"כ אצלו לעיקר והוא נקרא כדמיון אב שהוא עיקר וזה הוא שאמר ר' ישמעאל בי"ג מדות התורה נדרשת בהן וקאמר אח"כ מבנין אב שע"י התור' נעשה פעמים ע"י דרוש וסברא מבנין אב כו' ר"ל שנעשה מבני"ן א"ב כמדובר כן הענין בו ית' כי שם הוי"ה ב"ה מורה על המדות שלו ית' ובנין העולמות בהם ואף שצר צורה וגליף גליפין בשם י"ה לבדו שלא תאמר ח"ו א"כ הוי כמו פרוד שבמחשבה לא הי' כל הבנין רק בחצי השם דהיינו שם י"ה ולא היו כל המדות בשלימות במחשבתו ית' וע"כ אמר כי ביה צור עולמים. ר"ל בשם י"ה הי' ג"כ השלם דהיינו הוי"ה שהיו כל המדות בשלימות אף בהמחשבה רק שאח"כ צור עולמים. ר"ל שהוציא את המדות מכח אל הפועל חבל מתחלה הי' ג"כ כשלהבת הקשורה בגחלת וכהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' ואח"כ צייר בהם צורה וגילה ית' מה שהוא בסו"ד העל"ם זה צור עולמים שצייר וגילה מה שהוא בסוד העל"ם כדמיון האדם הכותב אגרת לחבירו וכל דברי האגרת הי' ג"כ במחשבתו רק שבהיותו נכתב על הכתב אז נעשה הדבר בגילוי ונתגלה הדבר כן הענין בו ית' ודו"ק והבן

כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. כי בשל"ה הקדוש בכוונת מאמרם ז"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו. שאינו מובן וכי בגוף עלה משה ששאלו כך. אלא הכוונה שמדריגות משה וישראל הוא למעלה מן המלאכים ע"י קבלת התורה והמלאכים מקבלים קדושתו ית' ע"י משה וישראל נמצא משה ממוצע בינו ית' למלאכי' וזה ששאלו מה לילוד אשה בינינו שילוד אשה יפסיק בין הבורא לביניה' והשיב ית' לקבל התורה בא ולכך מדריגתו יותר גבוה וזה כסא כבוד מרום מראשון התרוממות הראשון הוא מקום מקדשינו קדושתינו הוא הראשון וגבוה יותר ממדריגת המלאכים וקדושת המלאכים שניים לנו ובנתינת התורה הי' משה צינור לנו מבוראנו וזה אנכי עומד בין ה' וביניכם וזה בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי בידי תליתאי כי בכל הדברים צריכים לשלשה בחינו' חומר וצורה וצלם שהוא ממוצע בין החומר לצורה כידוע מכתבי האר"י ז"ל וזה הכוונה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו שע"י הצלם שהוא ממוצע בין החומר והצורה יוכל לקבל צורה והיינו הנשמה ובה נתדמה לעליון ונקרא אדם מלשון אדמה לעליון ונתדמה במדותיו ית' מה הוא רחום כו' וזה כדמותינו ולכך אנו אומרים ג"פ קדוש אחד כנגד קדושתו יתברך כמ"ש המתרגם בית שכינתי' ואחד קדושתו בארץ כמ"ש קדיש על ארעא שממשיכים קדושתו ית' בארץ ע"י ממוצע קדיש לעלם ולעלמי כו'

ירמי' עולותיכם ספו, על זבחיכם ואכלו בשר. כי עיקר הקרבן הוא הזובח תודה יכבדנני. והאדם צריך לזבוח את לבו בהחשב כי כל מה שעושין לקרבן הי' ראוי לעשות לו רק שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה. וזה עולותיכם ספו על זבחיכם שאתם אין זובחים לעצמיכם בהרהור תשובה ומע"ט