תפארת עוזיאל חלק ב קכט

אלמלא לא חטאו הי' הדיבור יפה כי לכך נולד אדם בדיבור והוא המדרגה היותר חשובה אלא לפי שחטאנו יחזור הפלטין לאלמים שיעשו בני אדם א"ע אלמים למעט בדיבור בכל יכולתם

האנוש מאלוה יצדק ומעושהו יטהר גבר. על דרך משל מי שנתמנה למלכות ובשעה שהוא מלך אין הכל יכולים לכנס אליו אך כשהוא עדיין לא נתמנה שיהא מלכות אז כשבאין לשחר פניו אז הם בודאי נכנסין אליו ומבקשין ממנו כשיהא מלכות שיקבלם בסבר פנים יפות. והנמשל מובן כשאנחנו מקדימין את עצמינו בחודש אלול ובסליחות בער"ה ואומרים בר"ה מאתמול קדמנוך לחלותך מלך וכביכול אנו ממליכין אותו עלינו מקודם כמו אותן השרים הממונים להמלך כך אנו וידוע מאמרם אני ואתם נרד לב"ד של מטה כו' וזה כוונת הפסוק האנוש מאלוה יצדק שזה בודאי בלתי אפשרי אבל מעושיהו פי' שאנו ממליכין אותו כביכול כמו שעושין אותו יטהר גבר דהיינו שהמלך זוכר להיטיב למי שהחזיקו בידו המלוכה. ליום ב' דראש השנה

ע"ד מוסר. איתא בזוהר ארבעה בגדי לבן הם ד' אותיות הוי"ה וד' בגדי זהב הם אותיות אדנ"י. פי' דיש ג' מיני אהבה כמ"ש לא זז מחבבה עד שקראה אמי ויש עוד אהבה שאינו מושגת לאדם כי למשל אדם עושה דבר בלי דעתו ובכל דבר צריך להיות הי' מדות רק שאינם מושגים לאדם וז"ש בזוהר הקדוש ד' בגדי לבן מלבושי אהבה והם רמוזים באותיות הוי"ה ואיתא בזוהר באתר דאית בי' אהבה אית יראה ממילא צריך ג"כ ד' מיני יראה והם נקראים ד' בגדי זהב מלבושי יראה

היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. הכוונה הוא לשון התעוררות ר"ל שהכל תלוי בהתוקע שבהיות התוקע צדיק ותוקע בכוונה גדולה נתעלה עם התעוררות גדול ואז בודאי הוא מתעורר את העולם בתקיעתו שיעשו תשובה והדמיון להיפוך חלילה וזה הוא היתקע שופר בעיר ר"ל עם התעוררות ועם לא יחרדו כי זה בלתי אפשר שבודאי אם בעל התוקע מכוין היטב אז בודאי העולם מתעוררין משא"כ להיפוך חלילה

כשופר הרם קולך. להבין זאת אקדים מה ששמעתי ג"כ ממורי ורבי הגאון והחסיד מו"ה דוב בער ז"ל נבג"מ. ע"פ והי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהם. דהנה זה נראה לעיני כל אדם המנגן יפה בעת שמנגן יש לו כמה פניות ומכוין הכל להתפאר בקולו לא כן הכלי שמנגן בו הוא דומם ובודאי אין יכולת בהכלי לעשות שום פניי' וזה והי' כנגן המנגן ר"ל אם יהי' המנגן הוא האדם כנגן ר"ל כהכלי שמנגן בו שאף לו לא יהי' שום פני' כמו הכלי שאין לו שום פניי' אז ותהי עליו רוח אלהים. וזה ג"כ פי' הפסוק כשופר הרם קולך ר"ל כשופר עצמו שאין לו שום מחשבה זרה כך הרם קולך בלא מחשבה זרה אז ותגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ר"ל כי הדבר היוצא מן הלב נכנס ללב והבן ודו"ק

כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך. וכבר צוחו בי' קמאי על כפל הלשון ובמלות שונות ונ"ל כי מדרך המלך ב"ו כשעבדו עובר רצונו באיזה יום אזי מחייב ראשו למלך ואף שביום שלאחריו עושה רצונו של המלך אעפ"כ לא תיקן בזה להיות לו המלטה ממיתה אבל אנחנו בני ישראל לא כן שבתפלות ר"ה ועשי"ת בהיותם בתכלית הזיכוך אזי מתקנין בה התפלות של כל השנה וז"ש כי אתה שומע קול שופר ר"ל שאתה שומע בר"ה את קול התפלה המשופר ומשובח בכוונה עצומה ומאזין תרועה. ר"ל שמכח תפלה זו אתה מאזין ומקשיב גם את התפלות של כל השנה שהם משוברים שהיו בלי הכוונה שהוא נחשב לכלי נשבר וזה הוא ומאזין תרועה כי תרועה היא מלשון שבירה וזה שמסיק ואין דומה לך ר"ל כנ"ל שבמדה זו אין דומה למלך