תפארת עוזיאל חלק ב קכח

לתקוע עד שיבכו והם אומרים אעפ"כ יתקע כי ע"י קול שופר יעוררו א"ע כמד"א היתקע שופר בעיר

או יאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו פי' תקע מלשון תקוע שופר הוא נאה פי' וכי אפשר שיהא נאה ויפה בעיר כשהעם לא יחרדו מלפניו ית' להתעורר א"ע ולבקש בתשובה ולבקש רחמים

כל העמים תקעו כף. פי' שראוי לבנים זרים לעמוד בפתח ולבקש לחם אבל לא שיאכלו וכפם בקערה כבן מלך וכעת שכל העמים לוקחים השפע והוי כאלו תחבו כפם לתוך הקערה של מלך. וזה הרמז כל העמים תקעו כף כי תקעו הוא לשון תקוע וכף הוא כף ממש לכן הריעו לאלהים בקול רנה פי' שתראו לשבר למדה"ד

הודאי שמו. פי' כי הוא יתברך נקרא ודאי כן תהלתו שתהלתו הוא ג"כ בוודאי כי הוא ית' נקרא ודאי שאין צריך לזולתו משא"כ כל הנבראים שחיים ומתים תלוי בו ית' ונקראים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי שהוא ית' הוא ודאי ובר"ה וביוה"כ הספיקות נכנסין לדיר להתעשר כי עוברין כבני מרון ובני ישראל מפאת נשמתם ג"כ קרוים ודאי כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וזה ואין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק

אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם ע"ד שכתבתי במקום אחר כי הוא ית' נגבה במשפט פי' שחושב גדולתו ואין אנו נחשבין שישגיח עלינו ועל עונותינו וכמנהג מלכיות אבל שהוא ית' ישפיע עלינו רב טוב צריכין שהוא ית' יתנהג עניוות וזה שאמרו אמרו לפני זכרונות שיעלה זכרוניכם ובמה בשופר שע"י השופר תוכלו לפעול שני הפכיות לעונות יחזיק הוא ית' עצמו לגדול כמו האמת ולטובה יחזיק עניוות

ידוע דרך אשה להיות אכזרית יותר על מי שחייב לה אבל איש מרחם יותר ולכך רואה הב"ח לבחר לו עת כשאשה הלכה. לבא לב"ח ולבקש על עצמו שימחל לו שיאמר לאשתו בביאתה שפלוני ב"ח פרע לו ולסימן יעשה לה תכשיטין ממעותיו ויאמר בפני' שזה המעות הוא הפרעון שפרע לו הב"ח ושוב גם האשה לא תהי' לו כנושה ב"ח כך בר"ה שהלבנה ניכסית הרמז לאשה (כי ידוע סוד נסירה שכל הדינים הולכין לשכינת עוזו ולכך ניכסית וזה כוונת הפסוק יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד כי שבהווי"ה לא נשאר כ"א חסדים וע"ד הרמז חרגא דיומא לא שמי' כי לא בהיפוך הוא אל ע"ד חסד אל כו' וזה הרבה עמו פדות עמו דייקא) ומבקשים מקונינו חסד שימחול לנו ויאמר שפרענו לו והסימן יעשה לשכינת עוזו קישוטין ויאמר שזה נעשה ע"י זכיותינו

בתהילים מקולות מים רבים במדרש ילקוט מתחלת ברייתו של עולם לא הי' קילוסו של הקב"ה אלא מן המים כו' אמר הקב"ה מה אלו שאין להם פה ודיבור מקלסין אותי כשאברא בני אדם על אחת כו"כ עמד דור המבול ומרד בו אמר הקב"ה מפינו אלו העמידו ויבואו הה"ד ויהי הגשם על הארץ. משל למלך שבנה פלטרין והושיב בהם דיורין אלמין והיו משכימין ושואלין בשלומו של מלך ברמיזה אמר המלך מה אלו שאין להם פה ודיבור אם אלו הי' להם פה והי' להם דיבור עאכ"ו והושיב המלך בתוכו דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין שאינו של מלך אלא שלהם אמר המלך נחזור הפלטין למה שהי' כו' ויש להוסיף במשל שעמדו הפקחין ונתנו עצה להם לבקש מאת המלך באשר שהוא רוצה להעביר אותם ולהעמיד אלמים אם אתה אוהב אלמים אנו נעשין לך בני אדם אלמים וכל אימת שתרצה אלמים נעשה לך ולא תעביר אותנו כך אנו בני ישראל אומרים אליו ית' אעפ"י שחטאנו לפניך לא תעביר אותנו ואנו נעשין לך מים דהיינו כאותן שאמרו ואנו נעשין לך אלמין כמבואר הנמשל בילקוט והיינו שיהא עיניו יורדת דמעה מאין הפוגות ויקלס לך מים כו' ולא תעביר אותנו והרמז במדרש שהוא ית' אומר נחזור הפלטין לאלמים כידוע מאמרם ז"ל מה תקנתו של אדם בעוה"ז יעשה עצמו אלם והיינו שבודאי