תפארת עוזיאל חלק ב קל

בשר ודם שאצל בשר ודם כשיעברו רצונו תיכף מחתכין את ראשו ולא הועיל לו תקנה מה שמתקן למחר אבל להקב"ה יועיל תקנה בתשובה וזה ג"כ שכיוונו בפסוק בתורה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל הכוונה ג"כ לדבר זה ואברהם זה הנשמה כידוע זקן בא בימים ר"ל שאף שלא תיקן ימיו בימי הבחרות רק בימי הזקנה מעורר עצמו בכח תשובה עצומה ומתקן ימיו וזה מבואר בספרי מוסר שבכח זה התשובה יוכל לתקן כל ימיו אשר עיוות עד הנה וזה הוא וה' ברך את אברהם בכל אברהם להנשמה בכל ר"ל שמגיע ברכה להנשמה אף מכל ימי הבחרות מאחר שכבר תיקן בימי זקנותו כל מה שפגם בימי הבחרות

בגמרא דר"ה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני כו' ובמה בשופר. להבין הענין כדמיון הבן עם האב שמדרך האב לפקוד הבן לעיתים ידועים להשפעת פרנסתו אבל הבן המושכל ומושלם במדות ומקבל ממנו שעשועים בכל יום אז הבן מתעורר אצל אביו ההפקדה אף שלא בשעת הידיעה וזה הוא קצת מהענין בזמן שעושין רצונו כו' וזה הוא כדי שיעלה זכרוניכם לפני רצה לומר שאתם ע"י מעשיכם הטובים תזכירו אותי לפני ר"ל קודם שיתעורר העת אצלי ובמה בשופר כשתשפרו מעשיכם וכוונת השופר עי' בכתבי האר"י ז"ל. ונראה לקרב הדבר כידוע שבעשר' מאמרות נברא העולם והם הספירות וחד מינייהו הוא מדת תפארת שהשי"ת מתפאר עם עמו ישראל כמד"א עבדי ישראל אשר בך אתפאר ומאמר הוא לשון לבוש כמד"א בצע אמרתו שהשי"ת ב"ה הלביש א"ע במדות הללו לברוא את העולם וכ"ז שאנו מיישרין את דרכינו לעבודתו ית' אז הקב"ה מתפאר בנו ואז נתחזק מדת תפארת ואם חלילה להיפוך אזי מבטלין המדה זו חלילה. והשי"ת ברחמיו כדי שלא להעניש אותם מסלק א"ע ממדה זו כמו שהי' קודם הבריאה שלא הלביש עדיין במדת תפארת ואינו מעניש והטעם לזה כי באמת מה אנו ומה חיינו שהוא ית' יתפאר בנו רק שהוא מחמת רחמיו וחסדיו הגדולים שמתפאר בנו כי הלביש א"ע במדת תפארת כדי להיטיב לברואיו על שמתפאר בם וא"כ זה עצמו שמתלבש למדה זו הוא מצד להיטיב לנו וממילא כשחלילה אין אנו עושין רצונו הוא מסתלק ממדה זו כדי שלא לכלות אותנו דאל"כ הוי רחמנות חלילה לנו לדין וא"כ הוי כולה רחמים כשמטיבין מעשינו מתלבש במדת תפארת ומטיב לנו ואם חלילה אין מטיבין מעשינו מסתלק ממדה זו כעין שכתבנו על מאמרם ז"ל חד אמר כובש וחד אמר נושא וידוע דכל המדות כלולים כל א' כלול מהעשרה מדות. למשל במדת תפארת נכללים ג"כ חסד וגבורה וכולם ובאם חלילה אין אנו עושין רצונו מסלק א"ע ממדת תפארת כדי שלא לענוש אותנו וממילא אין צריך להסתלק אלא ממדת הגבורה הכלול בה כי מזה המדה בא העונש חלילה אבל ממדת החסד הכלול בה אין צריך להסתלק כי ודאי מחמת מדת החסד לא בא העונש. אך דמ"מ איכא חילוק גם במדת החסד כי בזמן שאנו עושין רצונו נתפשט החסד למטה בכל המדות כדי שישפיע ריבוי שפע עלינו. אבל בזמן שאין אנו עושין רצונו חלילה אין החסד מתפשט כ"כ למטה רק עומדין מרחוק ומשפיע עכ"פ חיות על העולמות כמ"ש בפ' בראשית ע"פ כי רגע באפו חיים ברצונו פי' כשהוא רגע באפו אינו בא מלמעלה ריבוי טובה רק חיוני לבד ולא תוספת ברכה וזה כי רגע באפו ר"ל כאשר היא באפו חיים ברצונו ר"ל אין משפיע רק חיים או דכי הוא משמש בלשון אע"ג פי' כי רגע באפו ר"ל אע"פ שהוא באפו אעפ"כ חיים ברצונו הוא משפיע עכ"פ חיות להעולמות. והנה אע"פ שהשי"ת מסלק א"ע ממדת התפארת ומסלק למעלה כמו שהי' קודם הבריאה אעפ"כ טבא לא הוי בישא שהנשמות שלנו שורשם הוא ממקום גבוה ומסתכל השם יתברך עליהם לילך עמהם ביד חזקה כמד"א אם לא ביד חזקה אמלוך וגו' ובזה תבין הס"ד בב"י בטור א"ח לומר בין פסוקי מלכיות אם לא ביד וגו' אמלוך