תפארת עוזיאל חלק א צה

שאינו סמוכות. ונראה לתרץ כי בהסתכל השי"ת על הרשעים שהם מורדים בו אז אח"כ כשרואה בצדיקים שהם עושים רצונו אף שאינו כ"כ כראוי מ"מ חשוב אצלו מאחר שרואה הרשעים מורדים בו כל עיקר. וזה עיני ה' וגו' ואזניו וגו' מכח שפני ה' בעושי רע וגו' ומסתכל במעשיהם של הרשעים ואז אח"כ צעקו וה' שמע לצדיקים מכח מעשי רע של הרשעים. וז"ש הנביא בכאן כאשר עשיתי לשומרון ולעצביה כן אעשה לירושלים ולאלהיה והיו כולם עע"ז וזה הוי גוי חוטא עם כבד עון וגו' ר"ל שאע"פ שעכו"ם הם חוטאים אעפ"כ כשאני מסתכל על ישראל ראוי לבא עליהם פורעניות כי בנים משחיתים כמדובר ודו"ק היטב

פחד ופחת הי' לנו השאת והשבר. וקשה כפל הלשון. נראה כי אם אחד הי' עשיר והי' לו שונא גדול והי' נכנע השונא לפניו ואח"כ נעשה הוא עני ולא עוד אלא שהשונא נעשה עשיר יש שני צרות חדא שהוא עני וב' שהשונא הוא עשיר כן דוגמתו נעשה בנו שאנו בני ישראל הלכנו בגולה ולהשונאים הולך וגדול עד מאוד וזה פחד ופחת הי' עלינו כפל שני צרות וקאמר מה זה מסיק השאת והשבר ר"ל שאת הוא לשון התנשאות להשונאים והשבר שבא עלינו והשי"ת יגאלנו ב"ב א"ם

כל עמה נאנחים מבקשים לחם. ע"ד משל לאדם שהולך בצער גדול אינו רוצה לאכול מחמת צרות ואינו רעב והולך כך בלא לחם עד שרואה שכמעט יוצא נשמתו אוכל מעט כדי חיוני. כן כיוון הנביא בכאן כל עמה נאנחים מבקשים לחם ר"ל שכ"כ גדול הרעב בישראל שאע"פ שהם הולכים בצרות גדולות אעפ"כ מבקשים לחם מחמת גודל הרעבון שכמעט יצאה נשמתם

ה' ממרום ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאוג וגו'. כי ידוע שהצדיקים מורידין אח הקב"ה ממעלה למטה כדאיתא בש"ס ובמדרשים כדוגמא האב שרואה דבר הגון בתינוק אז הוא משחה אליו ועושה עצמו קטן ובזה יש תענוג גדול להאב אע"פ שמקטין עצמו כי זה ניחא לו להקטין עצמו כן השי"ת יש לו שעשועים גדולי' במה שמורידי' אותו ולהיפוך חלילה כשאינם מורידים אותו יש לו כביכול צער. וזה ה' ממרום ישאג ר"ל שהקב"ה שואג על מה שהוא במרום ולא למטה וממעון קדשו וגו' כמדובר ודוק

כל רודפיה השיגוה, בין המצרים. כי העבדים שאין ראוים לראות פני המלך א"א לראות בשום פעם המלך וא"א שיעשה משאלותיו כי אין בא לפניו אף כשהמלך עובר בדרך רק כשהמלך עובר במקום צר אז נופל אותו העבד לפני מרכבתו ואין דרך המלך לעבור על אדם חי וצועק העבד משאלות לבו. וידוע מהזוהר ותצפנהו שלשה ירחים שיש דין דהיינו. תמוז. אב. טבת. וזה כל רודפיה השיגוה בין המצרים כמשל העבד שנופל לפני המלך במקום צר ודו"ק. והנה גם העבד שהוא קרוב למלכות כשחטא א"א לבא לפני המלך אלא אם עובר במקום צר אלא שאף עפ"כ יש חילוק בין זה העבד לזה העבד שזה ראוי לבא לפני המלך רק שחטא כנגדו לכך כשהמלך עובר במקום צר ונופל אף שלפעמים אין ממלא לו בקשתו מ"מ יודע העבד שנכמרו רחמיו של המלך ואז יוכל העבד לבא לפני המלך לביתו משא"כ אותו העבד שאין ראוי לבא שתיכף כשהמלך אין ממלא לו בקשתו במקום צר אז א"א לבא לפני המלך לעולם. וזה שאנו אומרים מן המצר קראתי יה כשאני נפלתי לפניו במקום צר אף שאינו עונה לי מ"מ יש לי בטחון שנכמרו רחמיו ואוכל אני להתפלל לפניו אף במרחב וזה ענני במרחב יה. וידוע שיותר גדול טובת המלך כשהוא בביתו ממה שהוא אינו בביתו כי אין לו כ"כ לתת לו וזה ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי ולא ישכח אותי וטובתי יהי' שלימה ודו"ק

עצינו במחיר יבואו. ע"ד שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי כי כמו שא"א לעולם בלא ד' רוחות כך א"א לעולם בלי צדיקים וע"י קיום התורה והמצות שעושין נתקיים העולם והאומות.