תפארת עוזיאל חלק א צו
Tiferet Uziel part 1 96 · תפארת עוזיאל חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →וזה שמוני נוטרה את הכרמים ואין בי כח לנטור אותי וזה עצינו רמז לתורה ע"ד עץ חיים הוא וגם הצדיקים נקראים עץ ע"ד היש בה עץ וזה עצינו במחיר יבואו אל האומות והקליפה מחיר הקדושה ועל צוארינו נרדפנו בתפלתנו ובמעשינו אנחנו רודפים ע"ד נדעה ונרדפה לדעת את ה' למקום בית תפלתנו הנקרא צואר כמאמר חז"ל ומשם אנו מריקים שפע אבל לא הונח לנו כי הכשדים אוכלים אותה. ומצרים נתנו יד והיא היד שנשתלחה במקדשנו כמ"ש האר"י ז"ל שם
למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים. ע"ד הלצה כי אורך ימים בימינה למיימינים בה והיינו עוה"ב שכולו ארוך ועושר וכבוד למשמאילים בה והוא ית' עוזב אותנו מטובת עוה"ז ומטמין לנו הכל לעוה"ב וזה למה לנצח וגו' ואת מעזבינו לאורך ימים הכל ואנו רוצים גם עושר וכבוד דהוא טובת עוה"ז
או יאמר למה לנצח תשכחנו. דקדק הלחם דמעה שלנצח משמע לעולם ואח"כ אומר תעזבינו לאורך ימים משמע לא לנצח. ונראה דהשכחה הוא לשלוח לנו נביאים כשנים קדמוניות לעורר אותנו לעבודתו אלא שהוא ית' רוצה שאנחנו נעורר מעצמינו ועי"ז בא שעזב אותנו לאורך ימים שבמשך זמן גדול נעורר עצמינו משא"כ אם הוא ית' הי' מעורר אותנו
כי אם מאוס מאסתנו. כמו אב אשר מלביש מלבושים נאים לבנו והגם שלפעמים הבן חוטא מ"מ כשהאב משגיח עליו נושא חן בעיניו מחמת הבגדים אשר הבן מלובש והוא גם יפה עינים אבל אם האב הסיר הבגדים נאים והבן הולך קרוע ובלוי וכשחוטא אח"כ אף שמסתכל עליו אינו נושא חן ותיכף מעניש אותו וכן אירע לנו שהוא ית' הסיר עדיינו שהי' לנו מהר חורב וניטל צלמו מאתנו וגם שיעור קומה ניטל מאתנו וכעת הגם שהוא ית' מסתכל עלינו אין לנו חן ולכך מעניש אותנו ביותר. וזה אם מאוס מאסתנו שהיית ממאס אותנו ממש בתואר פנינו ועי"ז קצפת עלינו עד מאוד ולכך מבקשים השיבנו וגו' שתשוב לנו עדיינו ושיעור קומה ואז נזכה בודאי ונשובה אל וגו' לגמרי ולכך בא כפל לשון: מאמרים ופסוקים השייכים לחורבן ביהמ"ק
איתא בגיטין אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים כו'. הכוונה לרמוז בזה על יצ"ט ויצה"ר דיצ"ט נקרא קמצא כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כן הענין היצ"ט שהוא מסית לדברים טובים והטוב הוא מלך מ"ה הקב"ה שנקרא טוב. ע"כ הוא כדמיון קמצא דלבושי' מיני' ובי'. ובר קמצא הוא מכונה על יצה"ר שהוא מסית הכל לדברים הרעים לפניו ית' והדבר הרע נתהווה אח"כ מהשבירה וע"כ הוא כדמיון תולדה להטוב שהוא נעשה אח"כ והמכוון בכאן כי מכח שהטו עצמם מצד היצ"ט ליצה"ר נחרב ירושלים
שם בגיטין פ' הנזיקין אסקי' בנגידא אמר לי' מאן חשיב בהאי עלמא א"ל ישראל. מאי לאדבוקי בהו א"ל מילייהו נפישין ולא מצית לקיימינהו זיל אגרי בהו בהאי עלמא והוית רישא דכתיב היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש. ויש לתמוה דזה רצה לדבק בישראל ונתן לו עצה להיצר לישראל שיהא ראש וכי זה ממין הטענה הוא מה שהוא רוצה והוה כטוענו חיטים והודה לו בשעורים. ונראה כי יש לדקדק על מה דאמר נפישין מילייהו ולא מצית לקיימינהו למה מקיימין ישראל אם מעט אם הרבה ישראל הוא אך כי ידוע שצופה רשע לצדיק וגו' ובכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו כו' והוא ית' עוזרו וזה אשר השיב לו כי נפישין מילייהו ומי שהוא בר ישראל יש לו סייעתא דשמיא ע"י כי קדוש הוא לאלהים מבטן אמו ע"י זכות אבותיו אבל אתה בודאי לא מצית מקיים להו כי לא יהי' לך סיעתא דשמיא וע"ז נתן לו עצה ממין הטענה זיל אגרי בהו וכשתצר להם תהי' ראש ולב מלכים ושרים