תפארת עוזיאל חלק א צג

ומתרץ רבתי בגוים ר"ל הריבוי השפע מהשי"ת הוא עכשיו בגוים שרתי במדינות ר"ל השררה והממשלה שהי' שלי היתה למס ר"ל כמאמרם במס' שבת וכפי המשל שבריבוי החלב כשאין מי שיקבל אז ינתן וכו'

בכה תבכה בלילה ודמעת' על לחי' אין לה מנחם מכל אוהבי' וגו'. הכוונה בזה מביא בספר הזוהר דכל הדמעות שעל החורבן ביהמ"ק המה נגנזי' בהיכל מיוחד לפניו ית' והקב"ה סופרם ומניחם בבית גנזיו אבל כל זה כשכוונת הבכיה על גלות השכינה שע"י חורבן ביהמ"ק משא"כ כשהוא מתאבל רק על שמכח החורבן נתמעט השפעתו ונהר יחרב ויבש ולא על גלות השכינה אינו מרוצה כלל לפניו ית' כמאריך בתיקוני הזוהר בזה הענין צוחין ככלבא הב הב ולית מאן דירכין אודני' לתברא בית אסיר' דילי' ע"ש וזה הוא בכה תבכה בלילה ודמעת' ר"ל שאעפ"י שהוא מרבה בבכיה אעפ"כ אין הדמעות עולין לפניו ית' למעלה רק נשאר למטה על לחי' ומסיק הטעם הדבר אין לה מנחם מכל אוהבי' ר"ל מאחר שכל הכוונה בבכיתם אינו רק על שאין לה מנחם מכל אוהבי' ר"ל את אהוב שהוא עלי' דהיינו השפעה מאתו ית' שהוא עיקר האהוב אצל כ"א אין לה מנחם ממנו שאינה יכולה להשיג השפעתה המגיע לחלקה והבכי' לסיבה זו אינו רק לגרמי' ע"כ אין להדמעות עלי' לפניו יתברך ונשארו על לחי' למטה

או יאמר בכה תבכה בלילה וגו' אין לה מנחם מכל אוהביה כל רעי' בגדו בה וגו'. הכוונה בזה שיש לפעמי' בני אדם המחכים להרע מחמת התורה עצמה כמד"א אני חכמה שכנתי ערמה ותורה נקראת אהבת ישראל וזה בכה תבכה בלילה וגו' אין לה מנחם מכל אוהבי' כל רעי' בגדו בה פי' שאהובי' עצמה ר"ל התורה כל רעי' בגדו בה אף לומדי תורה לא היו לומדים לש"ש רק כדי להתחכם ע"י התורה ולעשות עי"כ ערמות עם הבריות כגון שלומד הלכות טוען ונטען וכדומה כדי לגזול בה את הבריות כמו שיש בעו"ה כמה אנשים בדורנו שכוונתם בלימוד רק ע"ד זה

או יאמר היתה כאלמנה בכה תבכה וגו' נראה הסמיכות ע"ד הידוע כי מקבלין תנחומין על המת ולא על החי לפיכך מי שמתאבל על ציון זוכה ורואה בשמחתה כי מסתמא יראה בשמחתה ולכך מתאבל ואינו מקבל תנחומין אבל מי שלא יראה בשמחתה חלילה זה אינו בוכה כי מקבל תנחומין ולזה אחשוב בכוונת הפסוק כי אם הוגה וריחם כרוב חסדיו כי גם הוא ית' כשהוגה מסתמא ירחם דאל"כ לא הי' הוגה אלא הי' מקבל תנחומין ולכך אמר מתחלה טוב ויחיל וגו' כי לא יזנח וגו' כי אם הוגה וגו'

גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרים. הכוונה ע"ד הפשוט ומרוב עבודה פי' בתחלה הי' ברוב עבודה לעבודתו ית' במדרגה גדולה בזמן שבהמ"ק הי' קיים ועכשיו לא די שאין מרבים בעבודה אלא אדרבא שנפלה עד מאוד. ע"ד מאמרם ז"ל כל הדר (בזה"ב) בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלהי והיתה הנפילה מאגרא רמא לבירא עמיקתא. לא מצאה מנוח ר"ל שאינה יכולה לברר לעצמה איזה מקום מנוחתה ואיזה דרך הישר לעבודתו ית'. כל רודפי' השיגוה בין המצרים ר"ל כי יש ב' מיני מצרים שיש מיצר וגבול לקדושה ומיצר וגבול לס"א ולטומאה. והיצה"ר מעוור פקחים ומשתדל שיעבור עבירה שהוא מיצר וגבול לס"א ולטומאה ואומר עליו שהיא מצוה וזה כל רודפי' וגו' שהוא היצה"ר הגדול שברודפים השיגוה בין המצרים כנ"ל

דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד. כי אותיות הוא מלשון אות שהוא סימן כי האדם למטה וכן שאר הדברים הוא צלם אלהים רושם למטה ממה שלמעלה וכשאדם מעורר האותיות באים מתוכם רוחניות מלמעלה שהוא ית' מקשט א"ע באותיות צרופי התורה והתפלה ולכך יש במס' שבת כ"ד פרקים כנגד כ"ד ספרים שיוצא כ"ד, קישוטי