תפארת עוזיאל חלק א עו

ולכוון בשמות מפעליו וכיון שנסתכל דעת הצדיק ממילא אין בו כח לבטל גזירותיו ית' וזה משיב חכמים אחור דהיינו שמשפיל ממדרגתו ונופל אחור כדי שלא יבטל גזירתו אבל כשהגזירה רפוי' אז נופל הצדיק ממדרגתו ומבטל הגזירה וזה הי' גם בגלות מצרים כל זמן שהיתה הגזירה חזקה אף שהיו צדיקים משבטו של לוי ומשרע"ה הי' רואה בסבלותם דהיינו שנתן לבו להתפלל ולבטל הגזירה מ"מ לא היו יכולין לבטלו מחמת שנפלו ממדריגתם ע"ד ראוי שתשרה עליו שכינה כו' אבל כיון שהתחיל לגלות את הרצון אף שעדיין לא נגזרה החמלה לפדותם מחמת קצת קטרוג אם שלמו ת' שנה אם לאו מ"מ התחזק הוא ית' הצדיקים שיזכו למדרגתן ראשונה ולפעול בכח מעשי ידיהם לבטל גזירתו ית' ובפי' איתא במד' במדבר מוצא אסירים בכושרות שיצאו ממצרים בזכות הכשרים דהיינו שבטו של לוי וזה שאמר המדרש מיד גלו הצדיקים ראשיהן פי' מדרגתן ושכלם ע"ד חכם עיניו בראשו וגם התורה נקרא ראש כמד"א לא מראש בסתר דברתי כמש"ל

יונתי בחגוי הסלע וגו' הראני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראה נאוה. הדבר ידוע ומפורסם כל זמן שאינו מתקן מעשיו להיות עליו צלם אלקים אז אפילו לומד תורה ועושה מצות ומעש"ט אינו מרוצה כלל לפניו ית' כי לרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ואדרבא מוסיף כח לחיצונים ולזה כיון הפסוק הראני את מראיך תחלה להיות עליך צלם אלהים ואח"כ השמיעני את קולך תורה ומעש"ט משא"כ להיפוך ולזה מסיים כי קולך ערב אימתי קולך ערב ומראיך נאוה כשמראיך נאוה כשיש לך צלם אלהים

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם וגו'. זה ידוע שהבורא ית' משתמש דוקא בכלים שבורים כמד"א אשכון את דכא ושפל רוח. ולזה קאמר. בקשתי את שאהבה נפשי להיות מנוחתו עלי בקשתיו ולא מצאתיו מפני חטא הגאוה שהוא אצל רוב בני אדם וע"כ לא מצאתיו מצאוני השומרים הסובבים בעיר ר"ל העניים החוזרים על הפתחים את שאהבה נפשי ראיתם ר"ל אצלם משרה שכינתו תמיד

כחוט השני שפתותיך. כי שפת נקרא אמונה כי ההולך אליו ית' בעשרה מדות הוא אהבה ויראה ומדה ראשונה והוא אמונה הוא כדמיון האספקלריא ומראה שנראה בתוכה את כל מה שבבית וזה שתקנו אדני שפתי תפתח וגו' כי השם אדני מורה על מדה ראשונה ונקרא אדני על לשון אדנים כמ"ש שערי אורה ונק' אמונה ולכך מבקשים שם שפתי תפתח פי' אמונתי ואח"כ ופי יגיד ומצינו בשכר אמונה נגאלו ונהפוך מחוב לזכות וכן הי' החוט השני שנתלבן וזה כחוט השני כך שפתותיך האמונה. ובמדרש כחוט השני בשעה שאמרו אז ישיר ומדברך נאוה בשעה שאמרו זה אלי כי מתחלה הי' להם אמונה ואמרו אז ישיר לנסתר ואחר כך הוסיפו במדריגה והשיגו יותר פנימיות ודברו לנוכח זה אלי כנודע שהצדיקים נקראים מהלכים ממדריגה למדריגה

כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. כי כמה פעמים כתב ברעיא מהימנא שהערב רב המעורב בין עמו ישראל הוא כשאור שבין העיסה והשאור מחמיץ לעיסה שבעו"ה זה אריכות הגלות וכן מצינו לחז"ל כמה פעמים ראוי שתשרה שכינה עליו כמרע"ה אלא שאין הדור ראוי לכך וזה כפלח הרמון. פי' שעמו ישראל האמיתי הוא כפלח הרמון מלא בתורה ובמצות כרמון כמאמר חז"ל ורקתך כמאמר חז"ל שהוא לשון ריקן לפעמים בא מבעד לצמתך ע"י התחברות הערב רב שבינך

שני שדיך כשני עפרים תאומי צבי'. נראה ע"ד מאמרם אלו אוסרין ואלו מתירין אלו מטהרין ואלו מטמאין אלו ואלו דברי אלהים חיים. לקרב ענין זה אל השכל נקדים מאמרם על פסוק אמרת ה' צרפתהו מה לו לקוב"ה לשוחט מן הצוואר או לשוחט מן העורף ולא נתנה אלא לצרף בהן את הבריות.