תפארת עוזיאל חלק א עה

של מצוה והמחשבה והלב דהיינו להתבונן גדולת המלך שצוה לעשות המצוה ופחיתות ערך של אדם אשר נצטוה ממלך הגדול ונורא. ועי"ז בא אהבה ויראה לאדם. וזה פי' מאמר עם קדוש כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כי נשמע הוא מלשון הסכת ושמע והוא מלשון הבנה והאמנה ביותר בלב ונפש חפיצה וקימו וקבלו עליהם לעשות כל מצות ביתר שאת בעשי' ובכוונה דהוא שני דברים וידוע דכוונת המצוה נשתנה כי לאו כל העתים שוות להיות הלב זריז וזהיר באהבה וביראה אבל המעשה לא ישתנה למשל לקיחת אתרוג ולולב תמיד שוה לקיחתו וכגון ציצית ותפילין וכדומה כל המצות כמעשה שנה זו כך מעשה שנה האחרת אבל הכוונה נשתנה כי הכוונה לא תליא בידי אדם אלא בחמלת ה' עלינו

ובזה מתורץ קושית הספרים שאנחנו מבקשים ותן בלבנו לאהבה וליראה את שמך הא הבחירה הוא בידי אדם כמאמרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והתירוץ בזה הוא כי הבחירה בידי אדם לעשיית המצוה אבל קדושת המחשבה והלב לאהבה וליראה אותו הוא בידו ית' (וזה נרמז בקרא השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כי השמים רמז לאהבה ויראה אש ומים כידוע וזה השמים ר"ל אהבה ויראה שמים לה' תלה בו ית' והארץ דהיינו עשיית המצוה בגשמות נתן לבני אדם דהיינו שהבחירה הוא לבני אדם) וכשאדם מקדש עצמו מעט מלמטה בעשיית המצוה מקדשין אותו מלמעלה הרבה בקדושה ובטהרה המחשבה שהוא יותר קדושה מהמעשה כמבואר בזוהר הקדוש שע"י עשיית המצוה עושה לבוש לעצמו בג"ע התחתון וע"י המחשבה בג"ע העליון וא"כ דומה קצת לאתרוג שהעלה רמז למחשבה דהלב נושר לפעמים דלאו כל העתים שוות כמש"ל והמעשה תמיד שוה כפעם זה כך פעם אחרת והשתא א"ש כתפוח בעצי היער שהעלה נושרת קודם לפריו כן דודי בין הבנים פי' שעל ידו ית' שפעמים שולח יראה ואהבה בלב האדם ופעמים אינו שולח. נמשל אצלו כתפוח כמאמרם ז"ל ועי' ברי"ף בעין יעקב וא"ש ודו"ק

שמאלו תחת לראשי כי שמאל הוא מדת הדין וראש הוא דברי תורה כידוע מאמרם ז"ל לא מראש בסתר דברתי שהוא קאי על התורה ותחת הוא מלשון עין תחת עין והכוונה הוא למאמרם אם רואה אדם שיסורין באים עליו יתלה בביטול תורה וזה שמאלו ר"ל מדה"ד תחת לראשי דהיינו בעון ביטול תורה וידוע מאמרם ז"ל שאם אין בו עון ביטול תורה הוו יסורין של אהבה וזה וימינו תחבקני דהיינו מדת החסד שממדה זו באים היסורין של אהבה ומאמרו ית' השבעתי אתכם בנות ירושלים דהיינו שמשביע המלאכים הממונים על היסורין כמ"ש התרגום על ונאוה בנות ירושלים אם תעירו וגו' את האהבה עד שתחפץ כי מצינו כמה תנאים ואמוראים ששאלו חביבין עליך יסורין והשיבו לא הן ולא שכרן לכן אל תעוררו את היסורין מאהבה עד שיחפוץ הצדיק מהם

או יאמר שמאלו תחת לראשי קומי לך רעיתי. אמר לפניו רבש"ע ת' שנה אמרת להשתעבד ועדיין לא שלמו א"ל כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שנאמר הנצנים נראו בארץ אלו שבטו של לוי שהיו צדיקים. ע"כ מה שאמר כבר שלמו היינו כמאמרם בש"ס דהמנין הוא מאבותינו או יאמר כידוע שלטובה חוזר הקב"ה מגזירה רעה שגזר. וזה כי הנה הסתיו עבר כי סתיו רמז למדה"ד הקשה שהוא כמו חושך וענן וזה שאמר המדרש מיד גלו הצדיקים ראשיהם הוא תמוה. ונראה ע"ד משיב חכמים אחור ודעתם יסכל כי ידוע שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה ומ"מ תלוי ברצונו ית' אם רצונו יועיל תפלת הצדיק חלילה אז מסכל דעת הצדיק דהיינו שאין נותן לו התעוררות גדול כדרכו תמיד לבטוח בה' אלהיו ולהתפלל אליו בכוונה רצוי'