תפארת עוזיאל חלק א עד

בא מהתעוררת תחתונים באיזה מדה מעורר כך משלמין לו ושדי רמז להשפעה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל כמו שדים ותבין בזה שם שדי וזה צרור המור בלשון נקי ויפה שהוא לי טובה הוא משום דבין שדי פי' בהשפעה שהשפעתי למעלה ילין ואני הייתי מעורר טוב למעלה וכן חלילה מיצר ומימר לי בא ג"כ מכח דבין שדי ילין ואני גורם לעצמי הרע. והבן

הנך יפה עיניך יונים לשון אונאה כמ"ש האר"י ז"ל ופירש"י הוא שהוא ית' משגיח בעת שהאדם חוטא ועושה א"ע כאלו לא ידע ואלמלא הוא ית' הי' עושה א"ע כאלו יודע הי' מונע החיות מהאדם ולא הי' אפשר לחטאים לחיות ויבואר באריכות דרוש זה ע"פ עיניך כיונים כנ"ל

כתפוח בעצי היער וגו' כי מי שרואה שדה תפוחים הולך לתולשן נמצא אין להם קיום אבל כשהתפוח הוא בעצי היער יש להם קיום כי אין אדם יודע שיש שם תפוחים שילך לתולשן כן דודי הצדיקי' שע"י שהם בגלות נתקיימו ומנוקים מכל אשמה ע"י היסורין של אהבה בצלו חמדתי כי ידוע מאמרם שהוא ית' נתן הברירה לאברהם אבינו או שזרעו יהי' בגיהנם או שיהי' בגלות ובחר בגלות כדי שיהיו מזומנים לחיי עוה"ב וזה בצלו חמדתי ולכך בחרתי בגלות כדי שאשב בצלו והיינו בעוה"ב

או יאמר כתפוח בעצי היער כן דודי בן הבנים וגו' ענין לדמות אותו ית' עלינו כתפוח כי כמו ענין התפוח שכל זמן שהוא עומד מחובר באילן אפילו הפירי נתקלקל ונתחמץ כבר יש לו עוד תקומה כגון אם יזרח עליו השמש וימתיק טעם הפירי משא"כ אם כבר נפלה הפירי מעל האילן ועודנו בחומצתו שוב אין לו תקנה וכן דודי בין הבנים ר"ל שאנו ג"כ ביראתו ית' בדמיון זה שכל זמן שאנו מחוברין בו ית' ומקורבין בו אז אעפ"י שאנו מחמצים במעשינו אעפ"כ יכול להיות לנו תקומה ע"י תשובה משא"כ אם כבר אנחנו למטה חלילה ואין לנו בו שום חלק ע"י מעשינו הרעים אין לנו שום תקנה ע"כ צריך אדם לעשות תשובה עד לא יתרחק הבורא ית' מעמנו בתכלית הריחוק

או יאמר באופן אחר כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. כמו אילן שעושה פירות והאילן גופא קיים רק שמחדש בכל שנה ושנה פירות אחרים כך ידוע שהקרן של מצות קיימת. לעוה"ב והפירות אוכלין בעוה"ז וזה בצלו חמדתי וישבתי עבור הקרן ופריו הפירות מתוק לחכי בזה העולם כי מתחלה ברא העוה"ז מתוק ולבסוף מר וזה מתוק לחכי רק לחכי ולא יותר ועד"ז מפורש הפסוק אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכלו פי' שיאמר לצדיק שלא ידאג אם יש לו טובה בעוה"ז מ"מ לא יאבד שכרו בעוה"ב כי בזה העולם אינו אוכל רק הפירי והקרן קיימת לעוה"ב

או יאמר באופן אחר כתפוח. איתא בשבת אמר ר' עקיבא אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימי נעשה לנשמע תוס' בד"ה פריו קודם לעלי הקשה ר"ת הרי אנן רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגין ואתרוג פרי קודם לעליו שדר לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר השנה נושרין עליו של אשתקד ובאו עלין אחרים הוי פריו קודם לעליו אך שמביא קרא דכתפוח בעצי היער דנאמר על הקב"ה כדאמר כן דודי בין הבנים והוי לי' לאתויי קרא דריח אפך כתפוחים וגם דהדמיון לאתרוג לא מובן כלל דאיזה נשירה בעלין שייך בכאן. ואפשר ליישב דגם הקרא לא מובן דכל אשר דבר ה' נעשה ונשמע דאיך אפשר לעשות קודם השמיעה ותו דהוי לי' למימר אשר ידבר ה' נעשה ונשמע דהיינו שיקדימו עשי' לשמיעה משא"כ כשאומר אשר דבר דמשמע דכבר דבר כמשמעה וא"כ ליכא שום קדימת עשי' לשמיעה. ולכך נראה דידוע דבכל מצוה איכא שני דברים דהיינו עשי'