תפארת עוזיאל חלק א עג

כי בתנועותינו נפעל התנועות למעלה אם לחסד אם לרחמים כמצות צדקה וכדומה אשר עושה האדם ונמשל לסוס ורכבו. וקאמר ברכבי פרעה לפי שידוע מאמרם שברכבי פרעה ביום הי' סוסי נקיבות תחלה ואח"כ הזכרים וכן עבודת האדם כמאמרם מי הקדימני עשית מזוזה נתתי לך בית וכן בכל המצות וגם התעוררות ורחמנות שיש לאדם על העני הנותן לו צדקה בא מאתו ית' כמאמרם ונתן לך רחמים ורחמך שמגיע בך מדת רחמנות ותרחם על הבריות עי"ז ורחמך נמצא האדם מקבל תחלה מאתו ית' כדמיון הנקיבה המקבלת מהזכר ואח"כ משפיע לנו כדמיון הזכר או שמשפיע נחת רוח ליוצרו וזה ברכבי פרעה והבן. או להיפוך שלעולם יסדר שבחו של מקים תחלה להשפיע נחת רוח למעלה ואח"כ יבקש צרכיו לקבל צרכו רמז לזכר ולנקיבה

או יאמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי הכוונה כי כשהאדם מתפלל ומכוון אל רצונו ית' אז הוא ית' משפיע עליו שפע גדולה משא"כ אם הוא מתפלל במחשבות פיגול וחוץ אז השפע מעוכב על ידו וזה ידוע כי האותיות מכונים בשם סוס בתיקוני זוהר וזה הוא לסוסתי ברכבי ברכבי פרעה כשרוכב על האותיות התפלה הס"א המכונים בשם פרעה אותיות העורף ר"ל שמתפלל במחשבה זרה אז דמיתיך רעיתי שמשתיק אותו ית' כביכול ומונע אותו מלהוריד השפע למטה

או יאמר באופן אחר כוונת הפסוק לסוסתי ברכבי פרעה כי התפלה שאדם מתפלל מתוך הזדככות החומר והתפשטות הגשמיות הוא בודאי רצוי' לפניו ית' כמבואר בספר הזוהר עני ורוכב על חמור על תאוות החומריות ולזה אמר הפסוק לסוסתי ברכבי פרעה כשהתפלה יוצא מהאדם שיש לו התפשטות הגשמיות כמבואר לעיל בספר הזוהר אז דמיתיך רעיתי אני כביכול אומר אליו שאתה אוהבי וריעי

נאוו לחייך בתורים. כמ"ש המפרשים שהלחי מרומז ליועץ כמ"ש בפרק הרואה. ובמדרש איכה שאחד ראה בחלום שנשרו שני לחייו ואמרו לו שמתו שני יועציו שהיו יועצים עליו רעה וידוע מזוהר כי התרי"ג מצות הם עטין דאורייתא דהיינו עצה טובה וזה נאוו לחייך בתורים דהעצה שיש בתורה הקדושה היא נאה. או דאחד מהדברים שזוכה העוסק בתורה לשמה הוא שנהנין ממנו עצה וכמ"ש המדרש שמואל שעצתו הוא כמעט נבואה וכעצת אחיתופל ומצינו לרז"ל שראוי לילך לחכם שבעיר אחר עצה וזה נאוו לחייך העצה שנתן בתורים התורה הקדוש' מחמת שאתה קורא לשמה

עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו צרור המור דודי לי. נראה כמאמרם ז"ל צרור המור שמיצר ומימר לי וידוע מה שנאמר ביום פקדי ופקדתי שהוא ית' זוכר עון העגל וזה עד שהמלך במסבו שקבלו התורה נרדי נתן ריחו עון העגל כמ"ש רש"י ז"ל ועי"ז צרור המור דודי לי פי' מיצר ומימר הוא ית' לי' ע"י זכירת עון העגל בין שדי ילין פי' מה שהוא ית' מיצר ומימר לי הוא ע"י בין שדי ילין פי' שבין שדי ילין השפעתי כי שדי הוא מלשון שדים פי' שהשפע שאני מעורר כך הוא נותן לי ואם השפעתי הי' טובה ומרובה גם הוא ית' משפיע הרבה. אשכול הכופר וגו' פי' שהוא ית' מכפר עונותי'. ובכרמי הוא רמז לכללות ישראל (ע"ד סוד שכינת עוזו ועיין). פי' השגחתו. גדי הוא לשון המשכה ע"ד ממגד שמים (וכמ"ש האריז"ל על פי' יגיד) הנך יפה וגו' אן נעים פי' שהכעס ואף של ית' הוא נעים כי עי"ז ערשנו רעננה פי' בעוה"ב שנשכב על משכבנו בחדוה בקבלת תענוג מעולם העליון וא"ת כי גם זולת היסורין בזה מי מעיד עליך ע"ז אמר קורות בתינו כמאמרם ז"ל קורות ביתו של אדם מעידין עליו וכן רהיטנו כמ"ש רש"י ז"ל על מאמרם רהיטי ביתו של אדם מעידין עליו

או יאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין מאמרם ז"ל על צרור המור מיצר ומימר לי. ונראה ע"פ מה שכתבתי למעלה דעיקר