תפארת עוזיאל חלק א עז

ומאמר זה מאוד הוא תמוה בעיני לומר אין טעם למצותיו ית' וגם כשהי' מצוה לשחוט מן העורף ג"כ הי' יכול לצרף ולזכות אותנו כששמענו למצוותיו אלא חדא נקט ואמר מן הצוואר ונעלה כל טעמי תורה וגם על פרה אדומה שהוא חוקה מצינו שאמר הוא יתברך למרע"ה הטעם ולאחרי' חוקה ולמה קראם לאלו חוקה כיון דכולם ליכא טעם אלא כדי לצרף את הבריות וטעם זה י"ל בכולם. וביאור הענין זה נראה שידוע מאמרם אין לך כל עשב ועשב שאין לו ממונה מלמעלה ומכה אותו ואומר גדל ר"ל שנותן לו כח שיהי' צומח ומכונה בלשון מכה כי כל הכוחות נאצלין מאתו ית' ולמעלה השרשים ולמטה הענפים ואין לענף כח לעשות פרי אלא מקבלת שורשו מצד הקדושה והטהרה מעולם חיונית של נפש הבהמיות ועופות הטהורים וכדומה וכשנעשה מצוה ע"י הענף מלמטה נעשה פעולה גדולה בשורש למעלה כי הפעולות שלמטה המה כמו דורון שמביאין לשר או למלך שע"י הדורון נתקרב האדם ומוצא חן ונשמע צרכיו בעיני השר והמלך וגם יש כמה גלגולי נשמות בעופות ובבהמות הטהורים ונתעלו ע"י המצוה שעושין בעוף ובבהמה וז"ש הכתוב שוחט השור מכה איש. פי' שע"י השחיטה כתקנה נותן כח ועוז לאיש המגולגל בו דבודאי הוא ית' צופה נסתרות שא"א לעשות הפעולה למעלה ולקרב הענפים בשרשם אלא בקיום מצותיו באופן הנאות כאשר ציוונו בלתי שום שינוי וזולת זה הוי כמו שמביא עפר לדורון למלך שאינו נתקרב האדם למלך ע"י זה כי לא יחשב ואדרבא גוער אותו בנזיפה ובודאי נאמרו ונשנו בטעם עמוק לשחוט מן הצוואר דוקא ולא מן העורף ובסכין בלא שום פגימה וברור לו מיתה יפה שהרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה אלא מקרא מפורש הוא אם צדקת מה תתן לו שמעצם המצוה אינו דורון למלך מ"ה הקב"ה שהוא פת בגא המלך למאכלו ולמשתהו כי הוא ית' משולל מכל זה אלא שמצד א' הוא כמו דורון שהאדם המביא אותו נתקרב למלכו שלעולם ונשמע צרכיו ומקשר קשרי דמהימנותא בשרשם למעלה גבוה על גבוה ועד שבמעשיו ימצא חן בעיני אלהים ואדם ועושה פעול' גדול' בנבראיו ובנאצליו ית' וגם בעולם התחתון כמאמרם כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו' ובאמצעות קדושי ישראל יש קיום לעולם ומלואה וזה נראה בכוונת מאמרם בתפילין דמרי' עלמא מה כתיב בהם מי כעמך ישראל וגו' והוא תמוה ונראה כי תפילין הוא לשון התחברות והתקשרות לאדון כל וזה תפילין דמרי' עלמא מה כתיב בהו פי' באיזה בחינה נתקשר הוא ית' בעולמו ובברואיו ומסיק מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. פי' ע"י אמצעות ישראל בקיום תורותיו ומצוותיו עד שהוא ית' מתפאר בנו נתחזק כל המדות והצינורים וכוחות העולם וכל אחד יש טעם נאות שע"י קשירת התפילין בהמוח והלב נתקשר אהבתו ויראתו בנו ונעשו חבלי עבותות לכוחות הטומאה כידוע להיות נכנעים תחת גברתה אלא שכל הפעולות אין נוגעים אליו יתברך כמו דורון למלך אלא תיקון והזדככות לנבראיו וא"א שיתהווה התיקון לברואיו אלא ע"י תיקון מצוותיו בבלתי ישונה כמבואר וזה כוונת מאמרם מה לקודשא ב"ה לשוחט מן הצוואר או מן העורף. פי' אליו יתברך אינו מגיע טובה מזה כמו למלך מן הדורון ולא נתנה בכוונה העצומה לשחוט דוקא מן הצוואר ולא מן העורף אלא לצרף בהם הבריות לעשות פעולה לברואיו לקרב הענף לשרשו או להעלות האיש המגולגל בו וזה א"א כ"א בשוחט מן הצואר ולא מן העורף וכן בכל המצות נתן טעם כדי לצרף את הבריות אשרי למי שיודע טעמם ונימוקם ועיקר כוונת המאמר אינו אלא שאליו ית' אין מגיע שום פעולה כי הוא ית' בלתי בעל תכלית ולא ישונה ומעתה נא' דידוע שאין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה וכן הוא בכל הענינים ובבהמות ובעופות הטהורים אם נתעבר בתוכה איזה נפש שאינו ראוי להעלות עדיין לשורשה וכדומה שנתהווה איזה סיבה שעדיין יהי' העוף מרוחק משורשו