תפארת עוזיאל חלק א סז

רישא של הפסוק הוכח תוכיח את עמיתך פי' שלא יהי' שם שום אדם רק אתה ועמיתך ולדרכנו הנ"ל אפשר הכוונה ע"ד ממה נפשך כשאתה רואה בחברך איזה דבר שאינו הגון בעיניך אזי יש לך גם אתה הנהגות אלו וקח לך מוסר ואם אתה לא משגיח על זה כשהאדם עושה התנהגות רעים ומאוס מאוד בעיני הבריות רק מ"מ אתה עושה ההתנהגות הרעים אזי עכ"פ הנכון של תהרהר אחר חברך וזה הוכח וגו' שיהא גם לך תוכחה במה שתוכיח לחברך ואם לאו שאע"פ שאתה עושה כן עכ"פ ולא תשא עליו חטא פי' שלא תדבר על חברך כיון שגם אתה עושה כן. ובזה א"ש הלשון ולא תשא עליו חטא כי עליך הוי לי' למימר זה החטא ובזה י"ל פי' הפסוק מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי כי עולם לשון העלם דבר כמ"ש רש"י בקהלת ע"ש והיינו כנ"ל שהנגעים של אדם הוא בהעלם אצלו וכדומה לו הכל שהולך בדרך הישר אבל כשרואה בשונאו דבר שאינו מתוקן אזי הוא מרגיש תיכף והדרך הישר הוא כנ"ל שגם הוא יסיר מזה הדרך וזה מאויבי תחכמני מצותיך. פי' השונאים שאני שונא אותם תחכמני מצותיך שאני יודע החסרונות שיש בי ע"י הסתכלות בשונאי וזה שמסיים כי לעולם היא לי' פי' שאלמלא לא ראה בשונאי שמאוס זה הדבר הי' אצלי בהעלם

או יאמר הפי' הפשוט מהשונאים ששונאים אותו כמ"ש הפילסופים שדרך הצדיק הוא שילך דוקא במקום ששונאים אותו כדי שישמע החסרון שיש בו כי הוא בעצמו אינו מרגיש ואינו מסתכל על החסרונות שיש בו כ"א על המעלות אבל השונאים הוא להיפוך ואין משגיחין כלל על המעלות רק על החסרונות ומכח שישמע החסרונות מהשונאים ירחיק א"ע מהם ויתקן דרכיו. וזה מאויבי תחכמני וגו' אבל דרכי היצה"ר הוא להיפוך לראות נגעי חבירו ולא נגעי עצמו וזה שמסיים שמוני נוטרה את הכרמים דהיינו להשגיח על דרך עקלתון מחבירי וכרמי שלי לא נטרתי להשגיח עלי לתקן דרכי לפניו ית' וה' הטוב יגמור בעדינו אמן

וע"ד מדע קצת היינו למ"ש האריז"ל כי מה שנתמעט הלבנה אף שהוא מכח קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשי לשני מלכים כו' מ"מ הי' הגרם ביותר ע"י החטא אדה"ר שגרם להתמעט שתרד להיות ראש לשועלים בעולם הבריאה ותרד מעולם האצילות וזה אל תראוני שאני שחרחורת דלית לן מגרמי' כלום שרומזת ללבנה כידוע שהלבנה בעצמה אין לה שום אור רק מה שמקבלת מהשמש וזה שזפתני השמש אך בני אמי נחרו בי וזה אל תראוני שאני שחרחורת כי עכ"ז יש לי אור מהשמש וזה ששזפתני השמש אך בני אמי נחרו בי דהיינו החטא של אדם הראשון כנ"ל שגרם ששמוני נוטרה את הכרמים דהיינו עולמות התחתונים ולהיות להם ראש וכרמי שלי לא נטרתי דהיינו שאהי' בעולם האצילות כמאז ומקדם כי מוטב להיות זנב לאריות כו' ומ"ש נחרו בי היינו כמ"ש הזוהר כי אורייתא וקוב"ה כולהו חד וכל המצות תלוין בו ית' מנהון ברישא דמלכא ומנהון בגופא דמלכא כו' ועד"ז כתב בשל"ה הקדוש ע"פ תמים תהי' עם ה' אלהיך כי כשאדם הוא שלם אז גורם שלמיות למעלה ואם לא ח"ו כאלו מיעט כביכול וזה תמים תהי' עם וגו' שאתה תהי' שלם וה' אלהיך יהי' ג"כ שלם וזה עם ה' וגו' וזה והם פשעו בי ממש ומצאתי כן באריז"ל וזהו נחרו בי כביכול חלילה. ואתה אחי ראה היכן הדברים מגיעים ובחרת בחיים

הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים. פי' נמשך למעלה לפי דברי הזוהר שהשכינה מקוננת שמוני נוטרה את הכרמים לעובדי כוכבים ולא לישראל כפי שהארכנו למעלה ע"ז מסיים שבאמת אנחנו שואלים ומבקשים רשיון מאתו ית' שלמה אהי' כעוטי' כאבלה על עדרי חבירך לקבל השפע מאחרים כ"כ הרב האלשיך ונראה רמז על לשון כעוטי' כי ידוע שלאבל מברין סעודה ראשונה משל אחרים ולא משלו וע"ז אמר למה אהי'