תפארת עוזיאל חלק א לט

נתקיים והיינו מה שמדקדק עם הצדיקים וזה כוונת מאמרם ז"ל במיתת ר"ע שתוק כך עלה במחשבה והש"ס בתענית דלעיל מביא הפסוק דאמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף דהכוונה כשאמת מארץ תצמח דאדם מצדיק מעשיו אז גם משמים נשקף עליו בצדק להצדיק ולדקדק עמו וזה עצמו כוונת מאמרם ז"ל שהשליך אמת ארצה דהיינו ששניהם אמת ונתקיים דהאמת נתקיים ביראים וחסד בבינונים אלא שהבריאה היה בחסד ועי"ז יש לנו ג"כ מדת החסד בקרבנו כי חיי העולם פי' מדה שמחי' את העולם שהוא ית' ברא עמה את העולם נטע בתוכנו ג"כ כי מה שיש בעולם יש בנשמה ונפש כמ"ש בספר יצירה אבל האמת לא הי' לנו כיון שהבריאה לא הי' בה ולכן השליך השי"ת גם אמת ארצה אף בלי בריאה כדי שכל מי שרוצה לילך באמת יהא לו מקים לקבל מדה זו

או יאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי דרך העולם שלא ללוות לגדול סך מועט מחמת שייבוש ליגוש אותו סך מועט כידוע וא"כ אין פתחון פה לתבוע אותו ית' על שכר המעשים שהוא מועט מאד כי מה כוחנו והמלך הוא מלך גדול ונורא ובודאי עיות גדול לתבוע לו סך מועט אבל חסדו ית' שמשלם מעצמו וזה אתה תשלם מעצמך בלי תביעה

או יאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ידוע מאמרם דקשיא רישא לסיפא ותירצו מתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואח"כ ולך ה' החסד. וקשה הא לפניו ית' לא שייך תחלה וסוף כי הכל גלוי לפניו ועוד למה רוצה ליתן מתחלה כמעשהו כיון שבסוף עושה חסד בין כך וב"כ הי' לו תיכף ליתן החסד. ונראה כי אין הקב"ה כמו ב"ו שאצל בשר ודם אם אינו מעניש נקרא חסד. אבל אצלו ית' אינו כן כי מה שהוא מעניש הוא חסד כי עיקר מגמתו לתכלית האדם הוא שיחזור נשמתו אל שורשו וליהנות מזיו עידונו כביכול כמאמר רז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן כו'. וזה א"א אם עשה עבירה ודבק בעצמו זוהמת הס"א כמשל ליקוי החמה שהאורות מבטשין זה בזה ובהעונש נפרד הזוהמא כמ"ש האר"י ז"ל שחבוט הקבר הוא מלשון חבוט שמכין עד שנפרד הרע מן הטוב ובלתי עונש א"א שיפרד הזוהמא. וזה לך ה' החסד כי אתה תשלם כו' לא כבשר ודם שנקרא חסד כשאינו מעניש

או יאמר. כי. הוא מלשון אף וגם כידוע וזה אף גם שאתה משלם לאיש כמעשהו. מ"מ הוי חסד שעי"ז זוכה הנשמה לעידון העליון וא"כ בא מתחילה העונש ואח"כ החסד שהנשמה באה לשורשה וזה מתחל' תשלם כמעשהו ואחר כך ולך ה' החסד שמתעדן בגן עדן העליון כמדובר למעלה

או יאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. הכוונה הוא כי לצדיק יש תענוג גדול בעשותו אחת ממצות ה'. וזה הוא שכר מצוה מצוה ר"ל התענוג המגיע לו בעשותו המצוה ונמצא לפ"ז כבר משולם שכר המצוה בעוה"ז דהיינו התענוג ומדוע ישולם לו עוד בעוה"ב ואינו כ"א מצד החסד וזה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש וגו' כי מצד השכל אין מגיע לו כבר תשלום גמול

או יאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ר"ל כי השכר להמצות מאתו ית' היא אין סוף ואין חקר כמו שהוא ית' נקרא אין סוף כך כל, דבר הניטל ממנו לברואיו הוא אין סוף ואין חקר ואם הי' נותן הוא ית' לאדם השכר כמה שהוא במהותו א"א לסובלו מריבוי הטוב אלא שמחסדו ית' שמצמצם השכר לערך הנבראים כדי שיוכלו ליהנות ממנו וזה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ר"ל שמצמצם השכר שלא להתפשט כ"כ כפי ערך המעשה וזה כמעשהו שלא להיות שכר רק לפי המעשה וכן בנידון העבירות ולהיפוך אם הוא ית' נותן עונש כפי המדה שאצלו ית' להעניש שכל מדות ית' אין להם סוף לא הי' העולם יכול לסבול רק מחסדו ית' אין מעניש רק כפי ערך העבירה

מזבח אדמה תעשה לי. פי' שתחזיק