תפארת עוזיאל חלק א יח

ביום השלישי. פי' גלות השלישי וירא את המקום מרחוק מלבא לפומיה לא גליא שבעו"ה נתארך זמן הגלות. ויקח בידו את האש ואת המאכלת פי' שאברהם הוא מדת חסד מעכב האש מעל בניו וזה כוונת האוחז ביד מדת משפט שאוחז המשפט ולא נעשה המשפט והאבות סימן לבנים העקידה הי' כדי לישאר אבותינו וכן לנו אבל לא לכלותינו כמד"א בני יעקב לא כליתי: פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה וגו' ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען. הרמז ותמת שרה זה הגוף המכונה בספר הזוהר בלשון שרה והגוף מחוייב להמית את עצמו בקרית ארבע ר"ל בשביל קרית ארבע היא חברון שיסגל כ"כ מצות ומעש"ט עד שיגרום בכח מעשיו שיתחברו ד' אותיות הוי"ה ב"ה ביחד ולא יהיה בהם פירוד וזה שמסיים בארץ כנען ר"ל באיזה דבר יוכל לתקן זה בארץ כנען שיכנע כל דברי ארציות שלו ולמעט כל הנאותיו בשביל כבודו ית' ובזה יגרום יחוד למעלה בד' אותיות למהר ולקרב קץ הגאולה במהרה בימינו אמן כי"ר

מה שנבעת שרה בשטן שאמר לה מעקידת יצחק דבודאי היתה צדקת ורצונה ג"כ לעבודתו ית' כמו אברהם ויצחק. ואפ"ל דידוע מאמרם ז"ל אברהם טפל לשרה בנביאות ולכך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וכיון שהנבואה מעקידה לא בא אלי' מאתו ית' חששה פן ואולי טעה אברהם א"ע בנבואה חלילה (וכעין שמצינו באחאב שרוח שקר הטעה כל הנביאים) שאם הי' נבואת אמת היתה יודעת מנבואה זו וא"כ חלילה שאברהם המית את יצחק שלא כדת ולכך פרחה נשמתה עבור הצער ובאמת שהנבואה היתה אמיתית והוא ית' לא גילה לשרה מפני שהגיע עת פקודתה עי"ז הגלגול

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. וקשה מה סמיכות הוא זה ונראה לתרץ ע"ד מוסר כי האדם בעודנו נער ורך בשנים והוא חומד לממון אפילו יש לו אוצרות של קרח רוצה הוא יותר כדאיתא בגמרא אין אדם מת וחצי תאוותו בידו לפי שעדיין רך בשנים וסובר שהעיקר הוא לאסוף ולכנוס ממון אבל כשבא לעת זקנתו ורואה כי הכל הבל ומכל מה שיש לו הוא מסתפק עצמו ואינו חומד יותר לממון ולאסוף ולכנוס כי רואה כי בטלו הטוחנות ויקום לקול הצפור וגו' וזה פי' ואברהם זקן בא בימים כי כשבא לעת זקנתו (ותכהין עיניו מראות) וה' ברך את אברהם שלא הי' לו חסרון כלום שום דבר שיחמוד אליו. וזה ג"כ הפי' ויהי כי זקן יצחק כשבא לעת זקנתו ותכהין עיניו מראות כי עין רואה לממון ולשאר דברים ולב חומד אבל יצחק כשבא לעת זקנתו ותכהין עיניו מראות שנתמעט עיניו מראות: פרשת תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. עי' ברש"י. ונראה כי כתיב ויעתר לו ה' פרש"י לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' הרי מה שענה ית' ליצחק הוא ע"י היותו בן אברהם שהוא צדיק וזה ואלה תולדות יצחק ומפרש הקרא מהיכן בא התולדות ליצחק משום שאברהם הוליד את יצחק ולולי זה לא הי' יצחק מוליד ומספר הקרא ויהי יצחק בן וגו' ויעתר יצחק וגו' ויעתר לו ה' וזה כי ביצחק יקרא לך זרע פי' הזרע של יצחק שלך שבלעדי זכותך לא היה מוליד

ותאמר אם כן למה זה אנכי. כיון שכך גדול צער העיבור למה התפללתי על בנים. בודאי כל העקרה רוצה בנים אף גם אם יהיה לה צער אלא שידוע אם עושים נס לאדם מצד עצמו שמח בו ואין לו שום צער משא"כ כשעושין לו נס עבור זכות אחר כמו שמצינו בלוט ורבקה חשבה שהיא נענתה בתפלת' על בנים וכיון