שומר אמונים ז

אצלו שרשב"י הי' מחברו לא יקבל את דבריו תדע שהרי דבר פשוט אצלינו ונתבאר ג"כ בגמרא ובמדרשים בכמה מקומות שיש כח בשמות ובקמיעות לעשות פעולות ונפלאות וכדאמרינן בשבת יוצאין בקמיע מומחה וכן אמרו דמשה הרג את המצרי בשם וישעיה אמר שם אבלע בארזא וכשכרה דוד את השיתין כתב שם אחספא וזרקו לתהום וכאלה רבים בדברי רז"ל וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"ך והוא הרמב"ם ז"ל כיחש בזה, ולגלג הרבה על המאמין שיש כח בשמות לעשות שום פעולה כמו שתראה דבריו במורה ח"א סוף פס"א וס"ב הרי שלא הספיק לו עדות הגמרא המעידה על המעשים שנעשו בכח השמות. גם ידוע דרז"ל קבלו מציאת השדים ומעשה הכשפים כמפורסם בתלמוד ובמדרשים ועכ"ז הרמב"ם החליט שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש ושכל המאמין שהן אמת ודבר חכמה אלא שהתורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים וכמ"ש בסוף פי"א מהלכות ע"ז ע"ש ועם היות שמפרש בתורה ענין חרטומי מצרים ומה שעשו בלטיהם ובלהטיהם וענין בעלת אוב וכיוצא בכמה פסוקים המורים מציאותם עכ"ז חכמי המחקר הכחישו ובדו מלבם פירושים רחוקים וזרים על הפסוקים כדי שלא יחלוקו על דעותיהם ולא חששו לדברי רז"ל המבוארים בכמה מקומות על קיום מציאות השדים והכשפים מאחר שלפי דעתם א"א להיות דבר זה ועד"ז בכמה ענינים זו היא דרכם של חכמי המחקר ואנשי שיקול הדעת לא יקבלו דברי רז"ל היכא שהם מכחישים על מה שנתבאר להם על פי ההיקש השכלי ולכן אפשר דכיון שבספרים הנז' של התנאים יש כמה דברים שלפי שטחיות פשוטם הם זרים אל השכל האנושי או הם מכת הנמנע אצל מי שלא קבל המפתחות של הענינים ההם לכן לא השגיחו בספרים הנזכרים הגם שנתייחסו אל התנאים. כי כמו זר נחשבו אצלם להיותם נעדרים מהקבלה פה אל פה ומעתה אל תתמה אם הרמב"ם ז"ל לא הביא בספריו שום דבר מענין ספר יצירה וספר הבהיר ופירקי היכלות וספר הזוהר,

ואם תרצה להאמין אל מה שנמצא כתוב בספרי האחרונים הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל כמ"ש אחד ממפרשי הרמב"ן בפ' בשלח וז"ל ור' יעקב זה הלך למצרים ומסר הקבלה להרמב"ם ז"ל ולרוב שמחתו בה היה משתבח בה לתלמידיו. אמנם לא זכה לזה עד קרוב לאחרית ימיו עכ"ל גם החכם מהר"י אברבנאל בספרו נחלת אבות סוף פ"ג כתב בזה הלשון וגם אני שמעתי שהרב הגדול המיימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר בי מדברים רבים שכתבתי בהם ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע בסוף ימיו עכ"ל ומהר"ם אלשקר ז"ל בסוף ספר תשובותיו בהשגותיו להרש"ח כתב וז"ל ראיתי לכתוב כאן לשון רבינו הרב הרמב"ם ז"ל שכתב במגילת סתרים ששלח לתלמידו החשוב בענינים עמוקים וסודות נעלמים מהקבלה האמתית עיון ומעשה להראות לאיש הלזה כי כל דבריו לא בהשכל כתב רבינו הרב במגילה הנז' וז"ל ובחי' האהבה הנמרצת אשר נהייתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות ולדעת תוכן אמיתתן כפי הכלל מצד החקירה הפלוסופית ובדרכי מופתיהם. ונראה שמה שהשיגו בלתי צודק עכ"פ. כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה לא בא מופת על סותרו אלא שהם לא מצאו הדרכים המיוחדים בחקירת טבע כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי אלא בדרכים הגיונים מטרידים השכל ומבלבלים אותו אך אצל חכמת הקבלה האמיתית דרכים מסוקלים מאבני המכשול נודעו בהם בקלות נמרץ כל מה שתפול תחת גבול ההשגה ובדרך זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי ומקצת דרכים לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות והותרו לי כל הספיקות שנסתפקתי בהם ונפתחו לפני דרכי המבוכות ונמסרו בידי מפתחות החכמה והביאור של כל נעלם ממני והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו ונזדככו רעיוניו והלך בדרכי הלימוד והידיעה וכו' עד דע לך אחי כי השמות הקדושים רבו מלספור וכו' עכ"ד. הביטו וראו אם היה הולך בדרך הקבלה או לא עכ"ל מוהר"ם אלשקר ז"ל וזו המגילה היה נמצאת אתי בכתיבת יד וכתוב בה כל אותו לשון שהעתיק מוהר"ם אלשקר ודברים אחרים מחכמת קבלה וסוף דבר יהיה איך שיהיה אין אנו צריכין לעדות הרמב"ם על אמיתות חכמת הקבלה. כי יש לנו כמה וכמה עדים נאמנים חכמים וגדולים כמוהו שקבלוהו וחזקוהו ומסרוהו בידינו דור אחר דור והלא לא יהא אלא שהראב"ד והרוקח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א העידו על הקבלה המצויה בידינו שהיא מקובלת בידם עד למשה מפי הגבורה ככתוב בספריהם (וכמו שרמזתי לעיל סימן י"א) הלא יש די בעדותם והותר כי חלילה להעלות על הדעת שעמודי ההוראה הללו חכמים וקדושים כמפורסם יבדו מלבם בענין האלהות דברים שהחקירה האנושית לא תשפוט עליהם ויעידו שהדברים הללו הם קבלה בידם. כי דבר זה לא יעשה אפי' רשע שבישראל כ"ש וק"ו שבאמת רבו מהרבה חכמים המקובלים המעידים עליה: