שומר אמונים ו

האלהות האמיתות חברו חיבורים עצומים וספרים כגון ס' היכלות וספרי שיעור קומה וס' הבהיר בהם חכמת אלהות לא יערכנה זהב ולא יכילנה שכל שום חוקר עכ"ל. גם הר"י אלבו בס' העיקרים מ"ב סוף פ"ט הזכיר ס' הזוהר והזהיר שלא לקרוא בו ובשאר ספרי המקובלים כ"א מפי חכם מקובל כי חכמה זו נקראת קבלה שהיא כשמה עכ"ל

ועוד הרי מצינו שבימי הגאונים לא נשכחו ולא נאבדו סתרי התורה כי הרמב"ן כתב בפ' בראשית על פ' זה ספר תולדות אדם וז"ל כתב רב שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תלדות אדם ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך וכו' הרי שבימי רב שרירא גאון היו ידועים סתרי התורה ורזין וגם רבינו האי גאון כתב תשובות בסתרי תורה לרב פלטוי גאון ורב אחאי גאון עשה ספר העיון וספר היחוד ומקצת דבריהם תמצא בס' האמונות לרש"ט ובס' הפרדס לרמ"ק ז"ל וכן תמצא שם לשונות מכמה גאונים שכתבו בסודות הקבלה

ועוד אחרי הגאונים נמצאו כמה ספרים מרבנים מפורסמים בישראל גדול שמם שהעידו שהיו בידם סתרי התורה בקבלה כגון הראב"ד בפירושו לס' יצירה כתב בהקדמה וז"ל אבל הדברים האלה וסודותיהם כלם כבר רמזתים לך מפה אל פה ולכן שמתי בדעתי להועילך להאיר עיניך במעט קט ממה שקבלתי בסתרי הספר הקדש הזה עכ"ל. גם הרמב"ן בספריו העיד על עצמו שקבל סתרי התורה מרבותיו ועיין ג"כ בהקדמת פירושו על התורה גם הרשב"א היו בידו סתרי התורה בקבלה כמ"ש בתשובה סימן תכ"ג בענין פי' הפסוק כי ששת ימים עשה ה' וגו' וז"ל לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה מבעלי החכמה כי יש בזה באמת סוד עמוק מאוד אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות ויום השביעי כאחד מהם ונרמז בזכור את יום השבת ודברי התורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכתוב עניינים נגלה ונסתר אומרים ורומזים אשרי מי שזכהו השי"ת לעמוד בסודם המקודש שהם כוללין ההראל והמקדש וכו' ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תקנו לומר אלקי השמים ואלקי הארץ וכן במה שסמכו לזה הגדול הגבור והנורא באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכוונותיה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית וכו' והסוד בגדול גבור ונורא נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל הרשב"א ועיין ג"כ בסי' צ"ד. גם ספר קבלת דר"א מגרמיזא ורבינו יהודה החסיד והרוקח וספר ברית מנוחה וס' הקנה וספר הפליאה וספר התמונה. וכמה חיבורים אחרים מכמה חכמים וקדושים ילאה האדם לספרם אשר כלם מודים ומעידים שהסתרים ההם מקובלים בידיהם מרבותיהם באופן שלא יסופק כלל שנשארו בידינו דעות נביאנו וסתרי התורה

שאלתיאל א"כ איפוא שהגאונים והבאים אחריהם היתה בידם קבלה מסתרי התורה בעיני יפלא איך לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל אשר כל סתום לא עממוהו וכן אם אמת הוא דספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וספר הזוהר הם חיבורי התנאים איך לא ראה אותם הרמב"ם ז"ל ולא הזכיר את דבריהם בספריו כלל

יהוידע אין להפליא אם נעלמו מעיני הרמב"ם ז"ל כי לאו כל אדם זוכה לכל החכמות הלא תראה כי שם בן י"ב אותיות וכן שם מ"ב עם היות שהוזכרו בתלמוד מסכת קדושין (דף ע"א) והפליגו שם במעלת מי שיודע שם מ"ב הנזכר נעלם ענינם מהרמב"ם ז"ל עם כל חכמתו בתלמוד וכמו שהודה הוא בעצמו במורה ח"א פרק ס"ב. ואע"ג שיש קבלה עליו מרבינו האי גאון וכמ"ש הרשב"א סי' ר"ך מתשובותיו. עכ"ז לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל

ועוד אפשר שגם הרמב"ם ראה את ספר יצירה ושאר חיבורי התנאים והיו בעיניו כדברי ספר החתום כי בוודאי הגמור סתומים וחתומים הדברים אצל כל אדם שלא קבל פה אל פה המפתחות והתחלת החכמה ופוק חזי מ"ש הרמב"ן בסוף הקדמת פירושו על התורה וז"ל ואני הנני מביא בברית נאמנת היא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי תורה כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין וכו' ע"ש וכ"ש וק"ו דברי ספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וס' הזוהר שבודאי הגמור שלא יבין אותם כלל מי שהוא נעדר מהקבלה מפי חכם מקובל ולא עוד אלא כי מי שלא קבל מסורת החכמה הזאת (וכמו שהעיד על עצמו הרמב"ם שלא היה לו קבלה ממלמד על ביאור סתרי התורה) אם יקרא מ"ש בזוהר כמה דברים שמורים גשמית באלהות כגון גולגלתא שערא מצחא אודנין אנפין וכיוצא בלי ספק שיפער פיו לבלי חק נגד הספר ומחברו ואפי' אם יאומת