שומר אמונים ה

למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה עכ"ל וכיון דפרה אדומה לבדה לאחרים חקה מוכח דטעמי שאר מצות גילה אותם מרע"ה לאחרים. והנה כל האמור הוא ענין חכמת הקבלה כי היא ביאור סתרי התורה וטעמי המצות וסודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה אשר באו לידינו בקבלה מרבותינו עד מפי חכמי ישראל הקדמונים בעלי התלמוד

שאלתיאל יפה אמרת והוכחת במישור שיש לתורה סודות וסתרים ושהיו ידועים לרז"ל שקראו אותם מעשה בראשית ומעשה מרכבה אבל לא מפני זה יוכרח להאמין שדעות המקובלים היו אותם הסודות וסתרי תורה כי הלא הרמב"ם ז"ל חכם גדול ובקי בכל התלמוד היה והוא ביאר לנו בידו החזקה בארבעה פרקיו הראשונים מה הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית

יהוידע אילו היה אומר הרמב"ם ז"ל שפירושו מקובל בידו מרבותיו אזי היינו מסתפקים אל מי מקדושים נפנה אם אל קבלת הרמב"ם או אל קבלת המקובלים המסכמת עם פירוש רש"י ותוספות ושאר המפרשים הנז' אבל כיון שהרמב"ם לא פי' כן מפי הקבלה כי אם משיקול דעתו וכמו שהוא עצמו הודה בהקדמת ח"ג מהמורה ואמר כי מה שהוא מבאר ממעשה מרכבה ומעשה בראשית וסתרי תורה לא קיבל מה שאמר בזה ממלמד ולא באה אליו הנבואה אלא הכל הוא משיקול דעתו וסברתו ולפיכך אפשר שלא יהיה כך ויהיה הענין חלופו ותהיה הכוונה דבר אחר עכת"ד. א"כ איכה נתפוס בספק שהוא פירושו של הרמב"ם ונניח את הודאי שהוא פירוש המקובלים שהורישוהו לנו בתורת עדות שקבלוהו מרבותיהם עד התנאים ועוד שפירושו של הרמב"ם דחוי הוא שכל המפרשים דחוהו בשתי ידים. הר"ן ז"ל כתב וז"ל והרמב"ם כתב מה שרצה והלואי שלא נכתב עכ"ל והביאו הרב בעל כסף משנה בפ"ד מהלכו' יסודי התורה ע"ש והחכם הפלוסוף רבי שם טוב בר' שם טוב בספרו עין הקורא מ"א אחר שהאריך בטענות נגד הרמב"ם אמר וז"ל ויש לר"מ על זה טענות חלושות מזוייפות כי מיום גלות הארץ לא נמצא בישראל איש רבני חכם ונבון בענינים האלה כמו אריסט"ו. ואשר הביא אל הרמב"ם ז"ל לחשוב מחשבות רק רע כל היום הוא חשבו כי אין שם חכמה אחרת זולת חכמת אלה האנשים זה הביאו אל מה שאמר כי מרכבת יחזקאל וישעיהו אשר חוייבנו עליה ההסתר איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו וזה גלוי למי שהפליג העיון בספר המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה והסתכל לדעת חכמת אלה האנשים עד שהוא מבואר כי כל מה שהשיג יחזקאל ע"ה ידוע לרוב חכמי הנוצרים והישמעאלים והיונים ידיעה יותר חשובה ונקיה מהטעות לפי דעתו מידיעת יחזקאל ע"ה וזה מבואר למי שהבין הנרצה אצל רמז"ל אומרו ואשמע את קול כנפיהם כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרנו וכו' ע"ש שהאריך גם החכם הפלוסוף בעל ספר דרך אמונה בש"כ מ"א. והחכם הפלוסוף ר' חסדאי בספרו אור ה' מ"ד דרוש י'. והחכם הפלוסוף בעל ס' תהלה לדוד ח"ג פ"א והחכם הפלוסוף בעל ס' נוה שלום במ"ד פ"א מהדרוש השני ובמאמר ה' פרק ה' כלם כתבו שאי אפשר לומר דחכמת הטבע וחכמת האלהות של אריסטו יהיה המכוון לרז"ל במעשה בראשית ומעשה מרכבה כמו שסובר הרמב"ם והוכיחו כן מתוך מאמרי רז"ל אבל המכוון במעשה בראשית ומעשה מרכבה הם ענינים שלא יושגו מדרך החקירה רק מצד חכמת הקבלה ליראי ה' ולחושבי שמו חכמי האמת ובעלי התורה אשר בה וממנה יצאו כל השלמיות האלה וזולתם והראיה כי חכם טבעי מחכמי האמת לא עלה למדרגת בריאה מחודשת בסידור הטבעי. ורבא ברא עגלה ור' זירא ברא גברא ע"י ס' יצירה הידוע וכו' זהו תורף דבריהם ובאמת כי רבו מהרבה המלעיגים על פירושו של הרמב"ם במרכבת יחזקאל ועל טעמי המצות שכתב במורה וכתבו עליו כי מי יתן החרש יחריש ולכן אין לנו להשגיח על דבריו בענין זה

שאלתיאל ודלמא סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה אינם לא כדברי זה ולא כדברי זה לא כדעת הרמב"ם הסובר שדעות נביאנו וחכמי תורתינו הם דעות אריסטו וגם לא כדעת המקובלים אלא נשכחו ונאבדו ממנו באורך הגלות

יהוידע גם זו טענה בטלה היא שהרי ספר יצירה וס' הבהיר ופירקי היכלות וס' הזוהר שהם חבורי התנאים שחוברו על סתרי התורה הנה הנם בידינו במסורת מפי המקובלי' וגם כת המתפלספים מבני עמנו מודים שהם חיבורי התנאי' וכמ"ש הכוזרי במ"ד סי' נ"ה שהבי' שם קצת לשונות מס' יצירה ויחסו לאאע"ה ובמאמר ג' סי' ס"ה הזכיר ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג ואמר שהוא חיבר ס' היכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה כי ידע סודותיהם עד שהיה ראוי ממדרג' קרובה לנבואה עכ"ל גם הר"ר חסדאי הזכיר ס' יצירה בספרו אור ה' וייחסו גם הוא לאאע"ה. והראב"ע הזכיר ס' היכלות בפ' כי תשא ובכמה מקומות והר"מ נרבוני הביאו הרש"ט בפי' התורה ח"א פרק כ"ב הזכיר ס' הבהיר לרז"ל. ובעל ס' דרך אמונה במ"כ ש"ג אחר שהאריך להוכיח דרז"ל היו בקיאים בכל החכמות כתב וז"ל ובחכמת