שומר אמונים מא

לתכלית טבעו ושלמותו כמו איש טוב ונדיב שמטיב לאחרים כפי טבעו הטוב ולא על מנת לקבל תועלת ושבח. ומזה הצד הוא שאמר האר"י זלה"ה שהיתה כוונת הבריאה דהיינו שהא"ס הוא הטוב הגמור אשר כל השלמיות מקובצות וכמוסות בעצמו הפשוט קודם הבריאה ואחר הבריאה ככוחו אז כחו עתה. ורצה לברוא העולמות לא כדי להוסיף שלמות בעצמו כי לא מפני שיש נמצאים נהנין ממנו יוסיף שלמות לעצמו. אלא לפי שכן דרך הטוב והשלם להיטיב ולהשפיע שלמות ומציאות כמו כן רצה לברוא העולמות לתכלית ההטבה והחסד כדי שיהו נמצאים נהנין ממנו שבהיותם מקבלים את טובו ומשיגים גודל שלמותו יקראהו רחום וחנון וכיוצא בשאר השמות והכנויים ויהיה כביכול נקרא שלם. ועתה אחר שביארתי לך כוונת האר"י זלה"ה בתכלית הבריאה שהיא כדי להיטיב לזולתו. תבין ענין עבודתנו לא"ס מה היא. כי מה שאנו מכוונים לתקן ולייחד הספירות ע"י המצוה או תפלה לכשיוכנו לקבל אורו ושפעו. זהו נקרא עבודתו של הא"ס. כי עם היות שהוא ית"ש אינו מקבל תועלת מן העבודה. מ"מ כיון שכל חפצו הוא להיטיב לזולתו ולכן המקשר והמייחד המדות והספירות ע"י התורה והמצוה והתפלה וגורם שיתוקנו ויוכנו לקבל שפעו וטובו. ההוא יקרא עובד לאלוה כי אין האלוה נעבד מצד התפלה והמצוה. אלא מצד התקרבות המדות והספי'. יען בזה יוכנו לקבל שפעו ולהשפיעו אל התחתונים שהוא הוא תכלית הבריאה להיטיב כנזכר. וכבר האריך בזה הרב בעל ספר אלימה עיין כל ס"ב ופרק י"ח ע"ש

שאלתיאל א"כ שהבריאה היתה לתכלית ההטבה והחנינה. כי מטבע הטוב להיטיב לזולתו קשה. למה לא היה העולם קדמון. הלא הטוב ראוי שיהיה מטיב תמיד: יהוידע עם היות שלו לבדו נתכנו עלילות ואין לנו השכלה בידיעתו כדי לידע מה טעם לא רצה שיהיה העולם קדמון. עכ"ז נוכל לומר כי חפץ בחדושו יותר מבקדמותו כדי ליישר שכלנו שנדע שהוא בראו ושהוא לבדו מחוייב המציאות ואלו היה העולם קדמון היו חושבים הנמצאים שהם מחוייבים ממנו כהתחייב האור מן השמש אשר אין בידו שלא להאיר מה שא"א לומר כשנראה שהעולם מחודש שעל כרחך לומר שהוא ית"ש עלה נצחית וקיימת וכל העולמות והנמצאים הם עלולים ממנו ומעשה ידיו כלם ולא פעל אותם בטבע וחיוב כ"א ברצון שהרי בראו בעת שרצה. גם בראותנו שאין העולם קדמון מוכרחים אנו לומר שהוא ית"ש אינו צריך לעולמו שהרי אינו קדמון כקדמותו וסוף דבר לתכלית ההטבה והחנינה עצמו ראתה חכמתו ית"ש כי יותר טוב הוא שיהיה העולם מחודש לא קדמון כדי להועילנו ולזכותנו להצילנו מכמה טעיות ושיבושים אשר נוקשו ונלכדו בהם מאמיני הקדמות הסותרות כמה מהפנות מתורתנו הקדושה

שאלתיאל לשון חכמים מרפא להשקיט רעיוני הלבבות וטרדת המחשבות המבקשות לדעת מדוע לא היה העולם קדמון כקדמותו. אבל עדיין יש לשאול שהיה יכול לברוא אותו קודם העת שבראו ויחוננו מטובו זמן יותר ארוך וראיתי בסא"י ענף א' מה שכתב האר"י זלה"ה להשיב על על זו החקירה. אבל אינו מספיק כי הוא ז"ל אמר כי קודם שיתפשטו וישתלשלו העולמות העליונים לא היה אפשר שיברא העוה"ז ותכף שנשתלשלו נברא העוה"ז ונמצא שלא היה אפשר להקדים או לאחר בריאת העוה"ז עד כאן תורף דבריו וזו אינה תשובה כי עדיין יש לשאול מדוע לא נאצלו קודם לכן. העולמות העליונים ובזה יברא העוה"ז קודם הזמן שבראו באופן כי אעיקרא דדינא פירכא: יהוידע דברי האר"י זלה"ה בטעם זה שכתב שלא היה אפשר להקדים או לאחר בריאת העוה"ז הם ממש דברי רז"ל בב"ר פ"ט וז"ל ר' תנחומא פתח את הכל עשה יפה בעתו בעונתו נברא העולם לא היה העול ראוי להבראות קודם לכן א"ר אבהו מכאן שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן בונה עולמות ומחריבן ע"כ. הרי דרבי תנחומא סתם דבריו שהעולם בעונתו נברא ומכאן למד רבי אבהו שהיה בונה עולמות ומחריבן שהוא סוד בריאת העולמות העליונים כידוע מכתבי האר"י זלה"ה בסוד שבירת הכלים: וביאור דבריו כי מאחר שעוה"ז בעונתו נברא מוכרח לומר שקודם לו היה בונה עולמות אחרות עד שהגיע ההשתלשלות לבריאת העולם הזה וזהו ממש תשובת האר"י זלה"ה על זמן בריאת העוה"ז אמנם על זמן העולם הראשון שהוא עולם אד"ק מדוע לא נאצל קודם לכן. לא השיב כלום האר"י זלה"ה כי לא רצה להרחיב הביאור בזה הענין בכל הצורך מפני מ"ש רז"ל כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם וכו' וכמו שהקדים בתחלת דבריו אבל כדי להוציאך מן המבוכה אפרש לך כוונתו באר היטב דע כי קודם בריאת שום דבר כשהיה האל ית"ש לבד לא היה אז מציאות זמן כלל שהרי הזמן בפני עצמו אין לו מציאות. כי הוא מקרה ודבק ונמשך אחר תנועת איזה דבר שנתהווה והולך והווה שהוא נופל תחת הזמן ויתבחנו בו שלשה הבדלי הזמן שהם העבר והווה. ועתיד כי בהכרח יש לו היום יותר זמן ממה שהיה לו בזמן שנתהווה אמנם כשעדיין לא היה שום דבר אלא האל ית"ש לבדו הנה אז לא היה שום זמן. דאם תאמר שאז היה זמן וכמו שהאל ית"ש אין לו ראשית כך הזמן אין לו ראשית נפלת בשוחה