שומר אמונים מב

עמוקה כי נמצאת אומר שהאל ית"ש נמשכת הוייתו בכל יום ויום ומשתנה בתנועה זמנית שיהיה היום יותר זקן מאתמול וזה אינו אמת כי הוא קיים תמיד על ענין אחד קודם שנברא העולם ואחר שיכלה העולם ולא ישנהו הזמנים וזה"ש רז"ל בסוף פ"ק דיבמות על פסוק נער הייתי גם זקנתי מאן אמריה אילימא קב"ה מי איכא זקנה קמיה אלא דוד מי קשיש כולי האי אלא שר העולם אמרו. הרי בפירוש דקב"ה לא יתואר בזקנה. כי הזמן לא ישנהו כלל ואעפ"י שהוא היה והוא הווה והוא יהיה מ"מ אין לו יחם עם הזמן כי ההיה שלו לא עבר וההווה שלו אינו רגע והיהיה שלו אינו עתיד וז"ל הרמב"ן ז"ל בפ' שמות דף מ"ה ע"א ועוד דרשו ר' יצחק אמר א"ל הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי. ועכשיו אני הוא ואני הוא עתיד לבא לכך דרשו כאן אהיה ג"פ וביאור דעת ר' יצחק כי בעבור שהזמן העובר והעתיד כלו בבורא בהווה כי אין חליפות וצבא עמו ולא עברו מימיו כלום לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד מורה חיוב המציאות עכ"ל. הרי שאין בבורא זמן לא עבר ולא עתיד וכן כתב בעל ספר עשרה מאמרות במאמר אכ"ח ח"א סימן י"ו יעו"ש. והוא פלא מפלאי אחדותו הפשוט שהוא אחד קיים בלי התפשטות הויה זמנית. נמצא שמוכרחים אנו להודות שהזמן התחיל אחר הבריאה ואע"פ שהאדם חושב ומדמה בדעתו דקודם הבריאה היה המשך זמן שאין תכלית לו. ודאי שאילו כן רק הוא דמיון כוזב שהדמיון מדמה שהיה אז זמן אעפ"י שבאמת אינו כן וכבר ידוע וכתבו ג"כ האר"י זלה"ה בסוף ספר מבוא השערים כי כח המדמה שבאדם ידמה לפעמים שקר ודברים שאינם אפשריים. כגון שיצייר וידמה שיש אדם שראשו בשמים ורגליו בארץ ושספינת ברזל תרוץ באויר וכיוצא מהנמנעות וכמו הוא בענין שלפנינו כי אותו המשך שהיה קודם הבריאה הדמיון יצייר בו עבר ועתיד והשכל מחייב שאין זה אמת כי א"א שיפול עליו ית"ש שום שינוי זמניי וכמו שכתבתי ולפי שהבנת דבר זה קשה איך יצוייר משך קודם הבריאה בלי קודם ומתאחר לכן אסרו חז"ל להסתכל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור ומטעם זה גם הרב זלה"ה לא רצה להעמיק בחקירה זו ולהרחיב הדבור. כלל העולה דכיון שלפי האמת לא היה הזמן בהיות הא"ס לבדו. אין מקום כלל לשאול אעיקרא דדינא מדוע לא האציל את א"ק קודם הזמן שהאצילו שהרי קודם שהאציל את א"ק אין שם קודם כי קודם ואחר הם ממשיגי הזמן ואז לא היה זמן ולא יאמר בו קודם ואחר אלא בהעברה ובהקל מן הלשון הרי ביארתי לך כוונת האר"י זלה"ה בסתימת דבריו וכן תמצא שכתב בהדיא תלמיד תלמידו הוא הרמ"ע מפאנו ז"ל בספרו יונת אלם פ"ב שאין זמן ולא סדר זמנים בהשכלות העמוקות האלה ע"ש ועוד כתב בכמה מקומות מספרו הנזכר ומהם בפי"ב וכ' ופ' דגם הספירות דאצילות הם למעלה מסדר זמנים ואין בהם קדימה זמנית ע"ש. וכן כתבו שאר המקובלים בפירוש דכל מה שאנו אומרים שעלה ברצונו קודם זה ואח"כ פעל זה וזה אחר זה וכו' איני אלא הוראת הסדר וקדימתו בלימוד או בטבע ובסיבה וכדי שנכלכל דברינו במשפט שיוכל השומע להבינם ולהכילם ולצייר איכותם בשכלו. לא שנרצה במחשבותיו ופעולותיו קדימת זמן כי הם למעלה למעלה מסדר זמנים וברגע היו המחשבה והפעולה שרצון וחפץ ה' בדבר היא הוייתו נמצא א"כ דאפילו בספירות אין שם מציאות הזמן ממש ולא יקשה לפי זה מ"ש רז"ל דהתורה קדמה לעולם אלפים שנה כי אין כוונתם על קדימה זמנית וכדפירשו באי דרא רבא דף קכ"ח דכתר הוא התורה שקדמה לעולם שהוא ז"א אלפים שנה שהם או"א כידוע, ואין כאן מקום להאריך ותן לחכם ויחכם עוד

שאלתיאל זה התירוץ נכון הוא מאד ובפרט שהוא מיוסד על הקדמה אמיתית ומקובלת שהזמן העבר והעתיד כלו בבורא בהווה כי אין חליפות וצבא עמו וא"כ אין שייך לשאול למה לא האציל העולם העליון והראשון קודם לכן. כי אין שם קודם מאחר שלא היה אז זמן. וכ"ש שהשאלה בטלה עם מ"ש המקובלים דאפילו בספירות אין שם קדימה זמנית. והנה עתה אם טוב בעיניך אערוך לפניך ספקות אחרות וקושיות שיש לי בחכמה הזאת: יהוידע דבר כל מה שתרצה כי שומע אנכי. וזה חפצי ורצוני לפלפל ולחקור באמרי בינה כדי לקיים נשאת ונתת באמונה

שאלתיאל ידוע הוא שהא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא יאמר בו שום הרכבה וריבוי ח"ו כמו שהוא מוסכם מכל המקובלים ומאחר שכן למה כתב האר"י זלה"ה בתחילת ספר אוצרות חיים וז"ל כשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים וכו' והלא אם נאמר שיש לו רצון נמצא שהוא מורכב מעצמותו ורצונו כי הרצון הוא דבר נוסף על המהות כידוע ועוד דהרצון הוא אחד מכחות הנפש שאסור לחשוב שישנם בא"ס וכמ"ש הראב"ד ז"ל בתחלת הקדמתו לפירוש ספר יצירה דכל מי שיעלה בדעתו לומר שיש כח נפשי בעלת העלות אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו ע"ש. גם הרב המקובל ר' עזריאל ז"ל שקבל מפי הרב החסיד ר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד ז"ל כתב וז"ל דע כי אין סוף אין לומר בו לא רצון ולא חפץ ולא כוונה ולא מחשבה ולא דיבור ולא מעשה אעפ"י שאין חוץ ממנו ואין לומר