שומר אמונים כו

לפעמים אנו מונים אותה בכלל הי"ס דטעם לפי שהיא בחי' ממוצעת בין עולם לעולם עכ"ל האר"י בספר אוצרות חיים ובדרוש אבי"ע וגם שם נאמר דחבת"ם של א"ק הם שרש אבי"ע ע"ש ונמצאת למד דכתר א"ק הוא שרש שרשי אבי"ע שהרי הוא שרשם בת"ם דא"ק שהם שרשי אבי"ע

והנה כל זה שאמרתי נלע"ד שהרשב"י זלה"ה רמז אותו בזוהר פרשת צו דף כ"ו ע"ב וז"ל א"ס לא קיימא לאודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש דאין קדמאה אפיק ראש וסוף מאן ראש דא נקודה עלאה דאיהי רישא דכלא סתימאה דקיימא גו מחשבה ועביד סוף דאיקרי סוף דבר אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס. כל אלין נהירין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו ולא קיימי לאתדבקא מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עילאה סתימא דכל סתימין וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם עכ"ל לעניננו וזה פירושו. (א"ס לא קיימא לאודעא). פי' אינו עומד להיות מושג מפני רוב העלמו. (ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש) שאין האין סוף פועל פעולה מסתעפת בבחינת ראש וסוף כי פעולתו היא אחת פשוטה שהוא כתר א"ק שבו כלל הפעולות באחדות גמור עד שאין בו סוף ולא ראש. כי בנאצלים שתחתיו הוא שימצא ראש וסוף משא"כ בו כי להיותו מתאצל מהאחד הפשוט א"ס העליון אשר אין בו ריבוי כלל. לכן אין שום ריבוי בזה הכתר. וכמו שנחייב הנמצאים בידיעת הא"ס ועכ"ז נאמר שאין בא"ס שום בחי' ח"ו. אלא הוא וידיעתו אחד. כמו כן הכתר א"ק הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כי המאציל האציל אותו בתכלית השלמות אשר יסבול המחודש ובזה הוא יכול לקבל את המאציל המתלבש בו בלי אמצעי (דאין קדמאה) הכתר נק' אין וזו שהיא כתר א"ק נק' אין קדמאה (אפיק ראש וסוף) היינו דפעולת הכתר מסתעפת בבחינת ראש וסוף (מאן ראש דא נקודא עילאה). חכמה נק' נקודה ולפי שזו היא חכמת א"ק אמר (נקודא עלאה דאיהו רישא דכלא סתימאה) ולהיות שזו הנקודה היא עומדת תוך הבינה אמר (דקיימא גו מחשבה) כי גם הבינה נק' מחשבה כדאיתא בר"מ פ' פנחס דף רכ"ט ב' בסוד ישראל עלה במחשבה דאיהי בינה. (ועביד סוף) היינו מלכות (דאקרי סוף דבר) והענין כי ע"י התייחד החכמה שהיא נקודה תוך הבינה שהיא מחשבה ממשיך כל הפעולות עד סופם שהיא מלכות (אבל להתם א"ס לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא א"ס) פירוש דאין בא"ס ספירות כלל לא בחי' רעותין שהיא הכתר הנק' רצון. ואע"פ שזה הכתר הוא רצון פשוט כנז' קראו רעותין לשון רבים לפי שלגבי הא"ס יתואר הריבוי גם בזה הכתר. לאו נהורין שהם ספי' א"ק לאו בוצינין שהם ספירות עולם האצי' ועכ"ז כל (אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו) הם תלוים ומתקיימים בשרשיהם שבא"ס ששם אינם ספירות אלא עצמותו הפשוט כנ"ל (סעיף נ"ה) אבל אמנם (לא קיימי לאתדבקא) אינם עומדים באופן שיוכלו להשיגו כלל. (מאן דידעי ולא ידעי לאו איהו אלא רעו עלאה סתימא דכל סתימין) הוא כתר א"ק הנק' רצון העליון המתייחד בא"ס בסוד חוט הא"ס המתלבש בו הוא לבדו משיג ואינו משיג הא"ס. כי בהשגת הכתר את עצמו משיג כח הא"ס השופע בו אבל אינה השגה שלימה. כי אין מי שמכיר אמיתת הפעולות ומציאותן כפועל עצמו (וכד נקודה עלאה ועלמא דאתי אסתלקו) פי' חכמת ובינת א"ק אפי' בעת עלייתם ביחוד (לא ידעין בר ריחא כמאן דארח בריחא ואתבסם). אינם יודעים ומשיגים בא"ס אלא כמי שמריח ומתבסם בלתי פגעו בבושם. כך חכמת ובינת א"ק אינם משיגים בא"ס כ"א ע"י שרשם הנעלם בכתר יש להם קצת השגה בפעולות הא"ס

הרי אתה הראת לדעת שהא"ס העליון הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכולל כל הנמצאים בידיעתו הפשוטה והאציל ממנו את כתר א"ק הכולל בו כל הנמצאים בכח ובאחדות בלי הסתעפות כלל כי כמו שהא"ס הוא פשוט כך פעולתו היא פשוטה וכל הנמצאים הם שם בכתר א"ק אין ומאין יתפשט ליש שהיא חכמה שלו ושם התחיל השרשי הנמצאות בקצת הסתעפות. ובבינה שלו נתגלו יותר הנמצאות בסוד כלם בחכמה עשית בבינה כנזכר בזוהר כי החכמה אב לנמצאות ובינה אם שכדי שיהיה לנמצאות העתק מבחינה אל בחינה הוצרכו להיות חכמת ובינת א"ק בסוד בחינת זכר ונקבה משפיע ומשופע. (ואע"ג שבא"ק לא שייך זכר ונקבה שהרי אפי' בעתיק דאצילות איננו כ"א בבחי' אחור ופנים כמפורש בכתבי האר"י זלה"ה מ"מ מוכרח שבחו"ב א"ק הוא שרש זכר ונקבה שהרי שם ע"ב שהוא חכמת א"ק נזדווג עם טעמים דס"ג שהיא בינת א"ק להוליד שם מ"ה החדש כידוע. ואין זיווג בלתי זכר ונקבה) ונמצא כי הנמצאות נעקרים ונשתלים. נעקרים ממציאות אחד ונשתלים אל מציאות שני דהיינו מהדקות אל העביות. כי ההויות בזכר הם בדקות גדול וכל המציאות בו שוות אפילו שיתפשטו דרך אלף בחי' ממדרגה אל מדרגה מראש המוח עד פי האמה (דרך משל) לעולם הם בסוד טפה דקה רוחנית. אמנם צריך שימסר הטפה בספירה השנית נקבה כדי שע"י עקירת ההויות מן הספי' זכר ומסירתם