שומר אמונים כז

לספי' נקבה יהיה להם עביות בהעתיק אותם ממציאות אל מציאות ולזה הוצרך וחוייב להמצא חכמת ובינת א"ק בסוד שרשי זכר ונקבה חכמה זכר ובינה נקבה שהיא המוציאה לחוץ שרשי הנמצאות בסוד האורות היוצאות מבחינת אזן חוטם פה דא"ק. המבוארים בארוכה בכתבי האר"י זלה"ה

והנה אחריהם נשתלשל עולם האצילות שהוא עשר ספי' אורות בתוך עשר כלים כי כאן נגלו בפועל בחינות הכלים ופירוש מלת כלים הם בחינות הדין כי כמו שהכלי מגביל את המים לבל יתפשטו חוצה כן מדת הדין מגביל את החסד שלא יתרבה כמו שפירש האר"י זלה"ה בס' מבוא השערים שער הקליפות ח"ב פ"א באופן כי בכלים של עולם האצילות יש בהם גבול ומדה ולא גבול ומדה כמותיי חס ושלום אלא גבול ומדה שכליית כי נתן המאציל בהם כח הגבול להגביל הנבראים אשר למטה מהם ולהגביל שפע הא"ס באופן שיוכלו לקבל וליהנות ממנו התחתונים וקטני המציאות

ודע כי אלו העשר ספי' עם היות שהם עשרה במנין. הם אחד באחדות שהם מיוחדות במאצילים בלי פירוד כלל והם נכללות בבחי' הויה א' כי קוץ היו"ד הוא כתר והיו"ד חכמה והה' בינה והו"ו ק' והה' מלכות ושנינו בס' יצירה עשר ספי' בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתו בסופו כשלהבת קשורה בגחלת ופי' הרמב"ן זלה"ה וז"ל פירוש אע"פ שהדברים נחלקים בחכמה ובתבונה ובדעת אין הפרש ביניהם שהסוף קשור בתחלתו והתחלה בסוף והאמצע כלול מהם וסימן לדבר שלהבת וגחלת וזוק'. כד"א רשפיה רשפי אש שלהבת יה. כלומר שהכל מתייחד כלהב אש המתייחד בגוונין וכלם שוין בעיקר אחד עכ"ל וכן אמרו בזוהר אע"ג דאינון חד אתפריש בגוונין כי כמו שיש בשלהבת שינוי גוונין. לבן אוכם אדום ותכלת ועכ"ז הם אחד שהם מיוחדת וכלן שוין בעיקר אחד כמו כן בספי' כי אע"פ שנאצלו לא נפרדו ח"ו ומה שנייחס להם מספר וריבוי וחלקים אינו מצד עצמן. כי אם מצד בערך פעולתן בעולמות התחתונים וזהו שאמר בזוהר פרשה תרומה (דף קע"ו) תאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן ומסטרא דילן אשתמודע כולא דהא לעילא כולא בחד מתקלא סלקא לא שני ולא ישתני כמה דכתיב אני ה' לא שניתי אמר ר' יהודא כולהו בוצינין (פי' ספירות של עולם האצילות) נהירין מחד (הוא א"ק) ומחד תליין (כתר א"ק) ובוציני אינהו חד כלא ולא בעי לאתפרשא ומאן דפריש לון כאלו אתפרש מן חיי עלמא עכ"ל הרי מבואר כי הריבוי והשינוי המיוחס אל הספי' הוא מסטרא דילן דהיינו מצד השפעתן שהם כוללין כל דרכי ההנהגה אבל מצד עצמו הם אחדות מיוחד

ומכאן אתה דן קל וחומר אם ספירות עולם האצילות שהם הענפים ייוחדו כך. ק"ו השרשים שהם חבת"ם דא"ק וק"ו בן בנו של ק"ו בשרש השרשים שהוא כתר א"ק שכולל באחדות גמור ובלי שום שינוי כלל כל ההנהגה ואצ"ל בא"ס שהוא כתר ההנהגה דכולל כל הנמצאים בעצמותו הפשוט מבלי שום ריבוי ושינוי כלל ומכחו משתלשל כל המציאות וכל הפעולות וההנהגות ולא יגיע לו מזה שום ריבוי ושינוי והוא כמשל הנשמה בגוף כי הנה האדם הוא גוף ויתעלה מן הגוף אל דקות הלחות עד הדם הזך היפה שעליו רוכב החיות הדק שעליו רוכב הנפש שעליה רוכבת הנפש המשכלת שעליה רוכבת הנפש הקדושה שעליה רוכב הרוח הטהור. שעליו רוכב הנשמה הרוחנית שעליה רוכבת נשמה לנשמות כידוע שיש באדם כמה מדרגות והנה הגוף לא יפעול שום פעולה שאינה בכח הנפש כי בנפש יש כח כל הפעולות שבגוף כאלו תאמ' כח שבו ישמע וידבר ויראה ויקח ויתן ויעשה ויהלך ויהרהר. ויכעוס וירחם. וכל שאר הפעולות שבאדם ישנם בנפש באחדות ומתפשטות ויורדות מבחי' לבחי' עד הגוף שמתפרדות בחושים שונים ובאיברים רבים שמוציאים פעולות הנפש מדקותם ואחדותם אל פעולות רבות גשמי' כמו כן בכתר א"ק כל הפעולות והנמצאים הם שם בכח ובאחדות גמור ומחפשטות ממנו בהסתעפות ומשתלשלות מבחי' לבחי' עד עולם האצילות שהוא המוציא הפעולות מדקות ואחדות כתר א"ק. אל פעולות עבות ונפרדות אלו מאלו והכל חי ונובע מהפועל האמיתי הוא הא"ס נשמה לנשמות אשר ע"י הכלי החשוב ונפלא כתר א"ק מהווה כל ההויות ופועל כל הפעולות ומקיים כל הנמצאות כי בהשפיע הא"ס אל כתר א"ק יורד השפע ממנו אל השרשים שהם שאר ספי' א"ק ואל הענפים שהם ספי' עולם האצילות וכמו השקאת האילן שאין משקין הענפים אלא מכח לחות השרשים. מתערים כאזרח רענן הענפים. ועי"כ עושה פרי למעלה באופן כי ההשגחה העליונה הפשוטה מכל ריבוי שינוי פירוד ודין תתפשט אל מקום הריבוי והשינוי פירוד ודין וכיוצא ולא יגיעהו שום ריבוי ושינוי וכיוצא וכמ"ש בזוהר פרשת פנחס (דף ר"ל סוף ע"ב) איהו (פי' הא"ס העליון) דמייחד לכלא (פי' בכתר א"ק) ומסדר לכלא (בחבת"ם דא"ק) ונהיר לכלא (בעולם האצי') נהורי' אעבר בנשמתא (עולם הבריאה) וגופא (עולם היצירה) ולבושא (עולם העשיה) ולית ביה שנוי ושותפו וחושבן ותמונה ודמיון מכל מרכבתא ומראה ודמיון דאתחזיי' בעין השכל דרגין עילאין ותתאין אינון רכב ומרכבתא לגביה