אוצר המלך צב

שלא נעשה מדעתו כהרים וגבעות וכוכבים ומזלות, וא"כ שפיר גמרא גמירי לן מהאי קרא דאל תפנו היינו אף להסתכל, ולא קשה מאברהם אע"ה דלראות בכוכבים שאין בו תפיסת יד שפיר דמי כן נראה לי

אך קשה לכאורה למה לי' למימר מקרא דאל תפנו ודנימא דקאי אף להסתכל. תיפוק לי' בלאו הכי. הא אמרינן ר"פ כל שעה [דכ"ו ע"א] קול מראה וריח אין בהם משום מעילה. מעילה היא דליכא הא איסורא איכא כו' עיין שם. וא"כ הכי נמי הכא במראה עינים אסור משום נהנה מן העכו"ם. וכן כתב בשלטי גבורים (פרק כל שעה] בשם ריא"ז וזה לשונו. וכן אם הי' רואה נויי עכו"ם או שומע כו' ואם הי' מתכוין ליהנות שאף הקול והמראה אעפ"י שאין בהם ממש אסור ליהנות בהם עכ"ל. ושמא י"ל דבעי לאוקמא בלאו דאל תפנו. אי נמי י"ל דבעי למימר אפי' כשאינו נהנה בראייתו כלל וליכא איסור הנאת עכו"ם כלל אפ"ה אסור משום אל תפני, והשלטי גבורים שהצרך לטעמא דהנאת עכו"ם ולא סגי לי' בטעמא דאל תפנו אל האלילים דהיינו אף הסתכלות. צ"ל דמיירי בנויי עכו"ם ולא בעכו"ם עצמם. ואל תפנו לא שייך אלא באלילים עצמם לא בנויים ובאלילים עצמם באמת. אף היכא דלא נהנה אסור משום אל תפנו רק בנויי עכו"ם דלא שייך אל תפנו. כתב דמ"מ אסור כשנהנה משום הנאת עכו"ם. וכן צריך לפרש לשון הש"ע [ס"ס קמ"ב סט"ו] שכתב אסור לשמוע כו' או להסתכל בנויי אלילים כיון שנהנה בראייתם ע"כ. שכתב כיון שנהנה. משמע הא אי לא נהנה ליכא איסור מיירי נמי בנויי עכו"ם. דליכא איסור דאל תפנו רק משום הנאת עכו"ם. והגאון מ' יהושע בועז בעין משפט [בפרק שואל שם] רשם הך דין דדיוקנא עצמה אפי' בחול אסור משום אל תפנו לש"ע וס"ס קמ"ב] וליתא במחילת כבודו דשם [בס"ס קמ"ב], לא איירי כלל מאיסור אל תפנו כלל רק מאיסור הנאת עכו"ם שלא כתב רק הטעם הואיל ונהנה ומיירי בגונא דלא שייך אל תפנו וכנ"ל. מיהו צ"ע קצת על בעל הש"ע שלא זכר כלל דין ההסתכלות בעצמה של עכו"ם. דאפי' כשאינו נהנה ממנה אסור משום לאו דאל תפנו אל האלילים ולא ביארו כלל. ומסתימת הדברים אפשר לטעות ולומר דדין עכו"ם עצמה כדין נוי' דרק כיון שנהנה בה אסור ולא בלאו הכי. ובאמת עכו"ם עצמה בכל גווני אסור משים אל תפנו

עוד מצאתי בכתי"ק רבינו הכה"ג המחבר זיי"ע. וז"ל

] עוד שם (א) בדמות הצורה: ודעת רש"י פרק שואל [דקמ"ט ע"א] שבכל דיוקנא אפי' אינה של ע"א אסור. וצ"ל לדעתו דצורתא דווזי הואיל ורגיל בה לראותה לא שייך הפנאה ושרי. ורק משום מידת חסידות יש לאסור, כן כתבו התוס' בע"ז [ד"נ ע"א] ד"ה הכי גרסינן. ועי' בתפארת צב"י דאין צורך לזה. אבל התוס' בפרק שואל שם] כתבו דרק בדשוויא לשם עכו"ם אבל לנוי שרי. והוא כדעת רבינו וכן הסכמת הפוסקים דרק בצורה לשם עכו"ם אסור. וכתב הרא"ש שם דאי עשאה לשם עכו"ם אפי' לא עבדה ג"כ אסור, ובספר משנת חכמים [סימן י"א אות ג'] כתב דבזה אין אסור אלא מדרבנן ואינו מוכרח, ועיין בתפארת צב"י כתבתי דלהסתכל בגוף העכו"ם אסור אפי' אינו נהנה בראייתה אבל להסתכל בנויי' אינו אסור אלא א"כ נהנה בראיתה. גם כתבתי דלא אסרו לראות אלא דבר שיש בו תפוסת ידי אדם. אבל לא הרים וגבעות ימים ונהרות וכו"מ הנעבדים וכדין ההנאה

[ב] ואפילו להסתכל. דוקא מסתכל בכונת ראי' אבל שלא בכונה קיי"ל בכל מקים דבר שאין מתכוין מותר. כן כתב הרמ"א ביו"ד [ס"ס קמ"ב סט"ו]. וכתב הש"ך דבמתכוין אפי' אי אפשר לו לילך במקום אחר אסור, ודוקא שאפשר לו לעמץ עיניו שלא לראות כלל אז מותר כשאינו מתכוין דלא הוה פסיק רישא, הא לאו הכי אסור ע"כ, ועיין בתפארת צב"י כתבתי דנראה לי דרק להסתכל ביותר אסור. אבל לראות ראי' מועטת לית לן בה, ואז יברך כמאמר רז"ל ברוך שנתן א"א כו': (עכ"מ) פרק י' הלכה ד'

ומפני מה אין מוכרין להן. שנאמר ולא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא כו' ואסור ליתן להם מתנות חגם כו' ונכרי במכירה ולא בנתינה

עיין ע"ז [ד"כ ע"א] ובתוס' ד"ה רי"א דקשה