אוצר המלך צא

ת"ח וישוב בביהמ"ד. ע"כ קיי"ל הכי נמי כב"ש דלחוש לביטול ביהמ"ד ולא לומר מרפא. ולא לברך אחד לכולן. והוא דעת רבינו לפענ"ד. מיהו השו"ע באו"ח [סי' רצ"ח] בהביאו לפניהם אור פסק כב"ה. וביו"ד [סי' רמ"ז] שלא להפסיק לומר מרפא. נראה דס"ל החילוק שכתב הרב לחם משנה עיין שם. אולם דעת רבינו שהשמיט גם הך דשבת נראה כמו שכתבתי

הלכות עכו"ם פרק ב' הלכה ב'

ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים כו': בפרק שואל בשבת [דקמ"ט ע"א] תנו רבנן אסור כו' ודיוקנא עצמה אפי' בחול אסור משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי גמרא אמר רב"ח, אל תפנו אל מדעתיכם ע"כ. ופירש"י ז"ל דיוקנא צורה מציורת שמציירים בכותל כו'. והתוס' פירשו דהיינו צורה הנעשית לע"ז. משום דהוקשה להם לשיטת רש"י מדאמרינן בעכו"ם [ד"נ ע"א] רבי מנחם ברבי סמאי בנן של קדושים דלא אסתכל בצורתא דזוזי. משמע הא שאר כל אדם שרי להסתכל אף דהוא דיוקנא. ועיין בתוס' בעכו"ם שם שדחקו ליישב זה

ולענ"ד דלא קשה מידי דמצינו כהאי גונא בחולין [דל"ז ע"ב] בהא דאמר יחזקאל אהה ד' והנה נפשי לא מטומאה כו' שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה, והקשו התוס' ד"ה שלא. דמאי רבותי' דיחזקאל הלא גם לכל אדם אסור. ותירצו דאפי' הכי חשיב לי' רבותי' משום דאין כל אדם ניצול מהם עיין שם, וכהאי גונא מצינו בפרק ד' דמגילה ([דכ"ח ע"א] בהאי דאמר מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע וכתב הרב טורי אבן בחידושיו לשם דאעפ"י שאסור להסתכל בדמות אדם רשע. מ"מ נקטי' לרבותא הואיל ואין שום אדם נזהר מזה עיי"ש. וכהאי גונא בפרק כל כתבי [דקי"ח ע"ב] אמרו לי' לרבי מאי טעמא קרי לך רבינו הקדוש. אמר להם מימי כו' לא הכנסתי ידי תחת אבנטי עי' שם. ואע"ג דאשכחן בפרק כל היד [די"ג עיב] אר"י כל המכניס ידו מטבורו ולמטה תקצץ. ואין סברא דלמטה מאבנטו הוא טפי מלמטה מטבורו. אבל לפי שכל בני אדם לא היו זהירים בדבר הוא רבותא דידי' וע"כ קראוהו קדוש, ועיין בט"ז ביו"ד [סי' קפ"ב סק"ג] עיין שם

ונראה לי דכהאי גונא יש ליישב ולדחות ראיית ר"ת בריש בכורות [ד"ב ע"ב] תוס' ד"ה שמא, שכתב להוכיח דמותר לקבל שבועה מהעכו"ם, מדאמרינן במגילה [פרק בתרא] אבוה בר איהי אמר תיתי לי דלא עבידנא שותפות עם עכו"ם ואי אסור מאי רבותי' דאבוה עיין שם. ולפי מה שכתבתי אין ראי' דאע"ג דאיכא איסורא. מ"מ הואיל ואין זהירים בו יחשב לזהירות. לוה הזהיר בו וכנ"ל. והכי נמי דכותי' אף דנימא דלכל אדם אסור להסתכל בצורתא דזוזי. מ"מ הואיל ואין כל אדם זריזים בדבר זה דאי אפשר להם ליזהר. והוא החמיר על עצמו ונזהר, קרו לי' בנן של קדושים. וכמו ברבינו הקדוש הנזכר כן נראה

והנה דעת רבינו נראה דהוא כדעת התוס' דרק בצורה לעכו"ם אסור אבל לא לצורה דעלמא. והקשה הרב כסף משנה דא"כ איך יפרנס לנו לשון הגמרא. דפריך מאי גמרא וכי מאי חסר לו מגמרא זו עד שהוצרך לומר אל תפנו אל מדעתיכם. ונראה לי דלא קשה מידי דהנה במשנה בעכו"ם [דמ"ה ע"א] נפקא לן מקרא דאלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם דרק ע"ז שיש בה תפיסת ידי אדם אסורה בהנאה אבל שאין בה תפיסת ידי אדם מותרת בהנאה עיין שם. והנה זהו התם לענין איסור הנאה דגלי קרא דאלהיהם על ההרים. אבל הכא לענין לפנות אל האלילים לא גלי קרא לחלק כלל. ומשמע בכל גווני אסור בין שיש בו תפיסת ידי אדם בין שאין בו. וקשה א"כ איך ס"ד למידרש לא תפנו אל האלילים על ראיית העינים. והרי מצינו שאמר לו ד' לאברהם ובפרשת לך בברית בין הבתרים הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו'. והרי אז כל גויי הארצות היו עובדים לכו"מ. ומצינו שקיים אברהם כל התורה כולה עד של ניתנה. ואיך ציוהו ד' להביט אל הכוכבים. והרי אסור להסתכל אל האלילים, וע"כ דלא תפנו אל האלילים לאו לאיסור הסתכלות באלילים. ומאי גמרא לע"ז. ומשני אל תפנו אל מדעתיכם. וכפרש"י שרק מה שאתם עושים מדעתיכם ומחלל לבכם לזה אל תפנו, אבל לא מה שאין תפיסת יד אדם