אוצר המלך פב

דאף התלמיד חכם חייב אף דעוסק בתורה ואפשר שתעשה על ידי אחרים. מ"מ מצוה של זה אי אפשר שתעשה על ידי אחרים. שהרי אחר שהוא מניח תפילין הוא מניח בשביל עצמו וע"ז העוסק בתורה חיוב בפני עצמו להניח תפילין, והכי מפורש בפ"ק דשבת [די"א ע"א] חברים העוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. ולא שנו אלא מי שתורתו אומנתו כר"ש בן יוחאי וחביריו אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה

והנה טעם דחברים שתורתן אומנתן אין מפסיקין לתפלה, פירש"י דק"ש זמנה קבוע דאורייתא דכתיב בשכבך ובקומך משא"כ תפלה ע"כ. משמע מדעת רש"י דמצוה דרבנן רשאים לבטל ואינו מפסיק לעשות כיון שעוסקים בתורה אף דמצוה זו חיובית, דהא הך אין מפסיקין היינו אף כשזמנה עוברת ולא יקיימה כלל. וכמו שנראה מדברי התוס' ד"ה כגון וכמו שהוכיחו הרז"ה והר"ן עיין שם באורך. ואפי' הכי כיון דאין זמנה קבוע מן התורה מבטלין וקשה לי מהא דפ"ק דמגילה [ד"ג ע"א] דסמכו של בית רבי שהיו מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. והא מקרא מגילה אינו אלא מדרבנן ואפי' אי נימא דבית רבי לא הי' תורתן אומנתן ומי שאינו תורתו אומנתו מבטל אף לתפלה דרבנן והוא הדין למקרא מגילה. אבל מי שתורתו אומנתו אינו מבטל למצוה דרבנן אכתי קשה מדאמרינן בפ"ב דכתובות [די"ז ע"א] אמרו על ר"י בר אילעי שהי' מבטל תלמוד תורה להוצאות המת והכנסת כלה. והרי ר"י בר אילעי דהוא סתם ר' יהודה דבגמרא מחבריו של רשב"י דתורתן אומנתן ואפילו הכי הי' מבטל תלמוד תורה אף למצוה דרבנן. וקשה מ"ש מתפלה דאין מפסיקין לפרש"י דהוא משום דאינו אלא מדרבנן

ותו דמשמע מדברי רש"י שכתב דק"ש זמנה קבוע מדאורייתא דכתיב בשכבך ובקומך. דקדק לומר זמנה קבוע משמע הא תפלה אין זמנה קבוע מדאורייתא אבל גוף התפלה מדאורייתא, וכן משמע בהרע"ב דתפלה אין זמנה קבוע מן התורה עיין שם, משמע גוף התפלה מן התורה. ועיין ברפ"ק דתענית (ד"ב ע"א] דרשינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה. וא"כ דגוף התפלה מן התורה והיינו ודאי בכל יום וכנזכר בדברי רבינו [ריש הלכות תפלה] שכתב מצוה שיתפלל בכל יום כו', והיינו דאי לאו הכי איזה שיעור וזמן אחר בדבר. וא"כ קשה דמשמע דרשב"י וחביריו לא התפללו כלל דאף בשעה עוברת לא הפסיקו. דכיון דתורתן אומנתן. וכל ימיהם עסוקים רק בדברי תורה, וכמו שאמר רשב"י: בברכות [דל"ה ע"ב] אפשר אדם חורש כו' תורה מה תהא כו' ע"ש. וא"כ כיון דאין מפסיקין לתפלה נמצא לא החפלל כלל, ואי דאח"כ הפסיקו לימודם לקיים מצות תפלה דאורייתא א"כ מדוע לא הפסיקו מקודם כדי לקיים זמן תפלה דרבנן, כיון דבין כך ובין כך הפסיקו מתלמוד תורה לקיים מצות תפלה מן התורה

ואע"ג דבירושלמי (פ"ק דשבת] קאמר נמי טעמא דמתניתין דק"ש דבר תורה תפלה אינה דבר תורה ק"ש זמנה קבוע תפלה אין זמנה קבוע עיין שם היינו דאיהו קאי אמתניתין דלהפסיק מאכילה. והיינו כשאין השעה עוברת. בזו שפיר קאמר. דכיון דתפלה אין זמנה קבוע מן התורה אלא מדרבנן אין לנו לחוש שמא ישכח. ואין צריך להפסיק עכשיו אלא א"כ כשיהי' השעה עוברת דלשכחה לא חיישינן בדרבנן. וכהאי גונא אמרינן בתלמודא דידן בסוכה [דל"ח ע"א]. במאי דפרכינן מסוכה דחיישינן שמא ישכח ויעבור הזמן ומפסיקין אתפלה דלא חיישינן. ומשני הא דאורייתא הא דרבנן דבדרבנן לא חיישינן שמא ישכח עיין שם, אבל הכא בתלמוד תורה דאיירי בהשעה עוברת ומבטל זמן תפלה לגמרי, וא"כ אף דהיא רק דרבנן כל מקום הוי לי' להפסיק, כיון דבין כך ובין כך יפסיק אח"כ

ונראה לפענ"ד דרש"י ז"ל מפרש באמת הך דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה נמי באין השעה עוברת דמסתמא סיפא איירי דומיא דרישא, ומה שכתבו הר"ן והרז"ה להביא ראי' דע"כ חברים שתורתן אומנתן אין מפסיקין לתפלה אף בשעה עוברת. דאם לא כן לדידן דאפסיקינן לתפלה היינו אף בשעה שאינה עוברת קשה וכי אסור לעסוק בתורה קודם שיתפלל אלא ודאי כדכתבינן ע"כ דבריהם. הנה בפ"ק דברכות [ד"ה ע"ב] תניא אבא בנימין אומר על ב' דברים הייתי מצטער על תפלתי שתהא לפני מטתי כו' סמוך למטתי, ופירש"י נזהרתי שלא לעשות מלאכה ולעסוק בתורה קודם שאקרא ק"ש ואתפלל ע"כ, והתוס' שם כתבו רש"י פירש שאפי' ללמוד קודם תפלה אסור ולא ידעתי מנא לי' הא כו' ע"ש, והרי דדעת רש"י דאסור ללמוד קודם התפלה. ונראה דמהכא ידע רש"י הא דאסור ללמוד מדאמרי'