אוצר המלך פא

נשים במצות עשה שאין הזמן גרמא. וגם איפכא הוי פדיון הבן ופרי' ורבי' ב' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. (דהא אנן קיי"ל אף ב' כתובים כו' אין מלמדין. והוי תרתי דסתרי דהא טעמא דבי כתובים אין מלמדין משום דאם נלמד לכל מקום למה לי קרא השני. תיפוק לי' מקרא קמא דילפי' לכל מקום והוא הדין להכא. והשתא הכא ממ"נ חד קרא מיותר כיון דכתיב ב' כתובים לחייב נשים וב' כתובים לפטור

אך די"ל על זה דרב ס"ל כר"י בן ברוקה דנשים חייבות בפרי' רבי', וא"כ פש רק חד קרא לפדיון הבן לפטור נשים אף במצות עשה שאין הזמן גרמא ומיני' ניליף. ותו לא קשה קראי אהדדי. דמפדיון הבן דהוא חד קרא ניליף לפטור נשים במצות עשה שאין הזמן גרמא. ומורא ומזוזה ותלמוד תרה ופרי' ורבי' הוי לי' ד' כתבים ובאמת אין מלמדין. ולעולם י"ל דתלמוד גדול והנשים חייבות בתלמוד תורה ולא קשיא קראי אהדדי

אך דעדיין זה אינו. דהנה הא דקאמר רק תלמוד תורה ופדיון הבן דנשים פטורות ולא קאמר נמי מילה דהא מילה נמי הוי מצת עשה שאין הזמן גרמא. וכמו שכתבו התוס' קדושין [דכ"ט ע"א] ד"ה אותו ולא אותה דכיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא עיין שם. היינו משום דמילה ליתי' בנשים ואינו בהם כלל ולא שייך לומר בזה פטור או חיוב דאולי אלו הי' אפשר, היו חייבות אך זה נכון אם מילה באותו מקום אבל אם מילה בערלת אזנו שייך גל בנשים ואפ"ה הנשים פטורות. א"כ מצינו עוד מצוה שאין הזמן גרמא דהנשים פטורות מקרא דאותו ולא אותה, וא"כ הוי ב' כתובים לפטור מאין הזמן גרמא והדרא קושיא לדוכתיה דתרתי דסתרי

וזה היתה כונתו בשאלתו מנין למילה באותו מקום, וידע שישיב לו מקרא דערלתו דכך היתה קבלה בידם. והשתא אי נימא דתלמוד גדול קשה למה לי גז"ש דערלתו בלאו הכי מוכח ע"כ דבאותו מקום. דאי לאו הכי קשה קראי אהדדי דכיון דתלמוד גדול הנשים חייבות בתלמוד תורה. וא"כ הוי לי' מורא ותלמוד תורה ב' כתובין הבאין כאחד לחייב נשים במצות שאין הזמן גרמא. ופדיון הבן ופרי' ורבי' ב' כתובים הבאין כאחד לפוטרם וממ"נ חד קרא מיותר או מהאי גיסא או מהאי גיסא. וע"כ צ"ל דגם פרי' ורבי' נשים חייבות וא"כ נשאר פדיון הבן חד קרא לפטור נשים. ואי נימא דמילה אינה באותו מקום. א"כ אכתי קשה דהוי לי' תלמוד תורה ומורא ופרי' ורבי' ג' כתובים הבאין כאחד לחיוב ופדיון הבן ומילה ב' כתובים הבאין כאחד לפטור וממ"נ חד קרא מיותר וע"כ דמילה באותו מקים, וא"כ לא נחשוב מילה דלא שייך כלל בנשים ולמה לי גז"ש דערלתו להורות דמילה באותו מקום

וע"כ מוכח דמעשה גדול ונשים פטורות מתלמוד תורה דכי היא חייך קאי אמעשה. וא"כ לא מוכח כלל מהתם דמילה באותו מקום דהשתא הוי תלמוד תורה ופדיון הבן ב' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. ומורא חד קרא לחייב דמזוזה אצטריך דלא ניליף מתלמוד תורה לפטור. ושפיר אצטריך ערלתו להורות דמילה באותו מקום. ורב הודה לדבריו כי באמת חזר בו רב וס"ל דמעשה גדול, וכמו שנתבאר [בפ"א הלכה י"ג] בס"ד דרב ס"ל הכי עיין שם. ואמנם לפי שקרנא אמר לו כל זה להוכיח שלא טוב עשה במה שיצא מארץ ישראל לבבל. ע"כ אמר לו מה שמך קרנא תיפוק לך קרנא בעיני' והיינו קיללו על מה שציערו בזה ואתי שפיר ודו"ק. ויש לי עד בזה אריכות בדרושים וכאן הצגתי רק התמצית מדבריי כי לא לדרשה קאתינא, רק לפרש מאמר רז"ל מה שנראה לפי ענ"ד על דרך המפרשים ז"ל: הלכה ד'

היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסוק תלמודו ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו: הרב כסף משנה הראה מקור לדברי רבינו מירושלמי פרק אלו עוברין, ואנכי הרואה דבר זה מפורש בגמרא פ"ק דמו"ק [ד"ט ע"ב] כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפצך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים. לא קשיא כאן במצוה שאפשר על ידי אחרים כו' ע"כ, הרי מפורש כדברי רבינו

ודבר פשוט הוא דע"כ לא אמר רבינו אלא במצות מקרית כצדקה ופדיון שבויים וכדומה שאפשר לעשות על ידי אחרים. אבל במצות החיובית על כל אחד כתפילין וסוכה וכדומה, ודאי