אוצר המלך מז

בו דרק בשכורים אסור ובניהם הם מורדים ופושעים דההיא לא קאתי מכלל בן דעת. אבל ישן דאתי מכלל בן דעת אלא דעכשיו לא מכוין בניהם כשרים כן צ"ל לחלק אליבא דתנא קמא

אכן הך יש אומרים לטעמי' דבשילהי הוריות אמרינן דקראו לר' נתן יש אומרים עין שם באותו מעשה דרשב"ג, ולפי זה ר' נתן לטעמי' דשם בחולין מוקמינן מתניתין דחרש שוטה וקטן שחיטתם כשרה כר נתן דס"ל דשחיטה אין צריך כונה, והנה (שם ע"ב אסקינן דר' נתן נפקא לי' דשחיטה אין צריך כונה מדגלי קרא מתעסק בקדשים פסול ש"מ בחולין כשרה, וקשה מנא לי' לר' נתן בחרש שוטה וקטן דלא אתי מכלל בן דעת דכשר, יצל ל דס"ל לר' נתן דאין נפ"מ בין אתי על ידי בן דעת או שלא על ידי בן דעת כיון דבין כך וכך אינו מכוין הכל כהדדי וכיון דגלי קרא דרק בקדשים צריך כונה אבל לא בחולין ממילא ידעינן הוא הדין שחיטת חרש שוטה וקטן דמאי שנא מבן דעת דלא מכוין, וא"כ דס"ל לר' נתן דאין חילוק בין בן דעת שאינו מכוין לשאינו בן דעת שפיר קאמר כאן אף בני ישינה מקרי מורדים דדמי ממש לבני שכורה ובין כך ובין כך לא מכוונים לשם מצוה ובלא דעת נפש לא טוב, ולפי זה אתי שפיר דרבינו לטעמי' דפסק בהל' שחיטה] כר' נתן דשחיטה אין צריך כונה והוא הדין לשחיטת חרש שוטה וקטן דדמי לשחיטת בר דעת שאינו מכוין, ע"כ כתב ג"כ שלא דהי' ישנים וכיש אומרים והיינו דדמי לשיכורים. כן נראה לי נכון

הלכה ו'

צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ואפי' בשעה שיכנסו לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב ולא יקנח בימין ויתרחק מכל אדם. ויכנס חדר לפנים מחדר מערה לפנים מן המערה ונפנה. ואם נפנה אחורי הגדר יתרחק כדי שלא ישמע חבירו קולו אם נתעטש. ואם נפנה בבקעה ירחיק כדי שלא יראה חבירו פירועו ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה. ולעולם ילמד אדם עצמו להפנות שחרית וערבית בלבד כדי שלא יתרחק: הרי"ף ז"ל פסק באחורי הגדר דנפנה מיד. ובגמרא ברכות [דס"ב ע"ב] אמר עולא אחורי הגדר נפנה מיד ובבקעה כל שאין חבירו שומע עיטושו ואיס מתני אחורי הגדר כל שאין חבירו שומע קול עיטושו ובבקעה כל שאין חבירו רואהו ומפרש רב אשי שאין רואה פירועו. והנה רבינו בכולה כאיסי כפירוש רב אשי, אכן הרי"ף פסק בחדא כעולא ובחדא כאיסי. ועיין בהרב כסף משנה דבבקעה דמפרש רב אשי דברי איסי פסק כותי' אבל באחורי הגדר פסק כעולא דהוא מרא דתלמודא טפ עיין שם

ולפי ענ"ד רבינו והרי"ף לטעמייהו, דשם בברכות תניא איזהו כו' הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום איני כו' פנו לי דוכתא כו' אלא כדרך שנפנה ביום ר"א אמר אפילו תימא במקום לא נצרכה אנא לקרן זוית ע"כ, והנה הרי"ף העתיק ברייתא דאיזהו כו' כדרך שנפנה ביום ובתר הכי הא דעולא באחורי הגדר ולא כסדר שנשנה בגמרא. והיינו דלא נימא דקאי אהאי וכס"ד בגמרא באמת במקום הרחוק לא צריך בלילה כביום ע"כ כתב זה מקודם דנדע דרק כדרך שנפנה בעינן אבל לא במקום. והנה רבינו כתב אח"כ וכדרך שנפנה ביום בבית הכסא כן נוהג בלילה ומשמע דקאי נמי אמאי דסמיך לי' בדין ההרחקה במקום וצריך טעם דנראה דרבינו פוסק כרב אשי דלא נצרכה אלא לקרן זוית דצריך גם בלילה וא"כ יש בלילה ג"כ קפידא במקום ולאו כל אתרין כוין, והא דלא ביאר רבינו זה דקרן זוית פשוט דהא טעמי' דרב אשי דבעי קרן זוית צ"ל דס"ל דהגם דבלילה אין בני אדם רואים אותו מ"מ שומעים קול עיטושו דלענין שמיעת קול אין הבדל בין לילה ליום ואדרבא בלילה הקול נשמע ביותר וכהא דר"י בן זכאי דשמע קול ילד הבוכה ובכה כנגדו] וע"כ ס"ל דצריך בשביל זה להיות בקרן זוית וע"כ גם רבינו כתב הך דינהג בלילה כדרך שנפנה ביום אחר דין מקום בית הכסא דיום שכתב דצריך שלא יראה פירועו ולא שומע קול עיטושו וכן בלילה וממילא ידעינן דירחיק לקרן זוית בשביל שלא ישמע לקול עיטושו. ואכן הרי"ף לית