אוצר המלך מח

לי' דרב אשי וכמו שכתבו הפוסקים דלכך השמיט מימרא דרב אשי בקרן זוית דס"ל כסתמא דתלמודא ע"כ כתב זה דנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום מקודם שכתב מקום הבית הכסא דבלילה אין נפ"מ במקום וכל מקום שוה. ולפי זה רבינו לטעמי' דס"ל כרב אשי דאף בלילה צריך קרן זויות דוקא אף דאין רואה פירועו בלילה רק שמא שומע עיטושו. ע"כ פסק באחורי הגדר ג"כ כאיסי דאף דאין חבירו רואה פירועו צריך להתרחק עד שלא ישמע קול עיטושו, אכן הרי"ף לטעמי' דפסק כסתמא דתלמודא דבלילה אין צריך להתרחק לקרן זויות ואף דחבירו שמע עיטושו לית לן בה כיון דאינו רואה פירועו. ע"כ פסק גם באחורי הגדר כעולא דנפנה מיד אף דחבירו שומע עיטושו כיון דאין רואה פירועו סגי

ונראה לפענ"ד לדעת הרי"ף דהוכיח כדבריו מפ"ק דמכות [ד"ח ע"א] במתני' דהזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ופריך לרשות הרבים מזיד הוא ואסיק רב פפא לא צריכה אלא לאשפה העשוי' לפנות בלילה ואינה עשוי' לפנות ביום ואיכא דמקרי ויתיב פושע לא הוי כו' עיין שם. וקשה למה לי למידק ולאוקמי בעשוי' לפנות בלילה וא"כ מיירי רק בזרק ביום ולא כדבעי לאוקמי שם מתחלה בזרק בלילה. טפי הוה לי' לומר באינה עשוי' לפנות לא ביום ולא בלילה ואיכא דמקרי ויתיב ומיירי בזורק בכל עת ובכל שעה שיהי' (ועיין שם בתוס' ד"ה באשפה שהקשו כן ודחקו לחלק בזה עיין שם, ולהרי"ף ז"ל משמע כמו שכתוב בדברינו], וצ"ל דאורחא דמלתא נקיט דכיון דמיירי התם באשפה דלא שכיחי רבים וכדאוקי התם דאי שכיחי רבים מזיד הוא, וא"כ אשפה כזו מסתמא עשוי' לפנות בלילה כיון שהיא מופנה מבני אדם ובלילה העומד מרחוק אין רואה פירועו אבל ביום אינה עשוי' לפנות שהרי העומד סמוך לאותה אשפה רואה פירועו, ולפי זה מוכח ע"כ כעולא דבאין רואה פירועו לחוד סגי אף דשומע קול עיטושו. דאי לא תימא הכי א"כ גם בלילה לא כל מקום המופנה מבני אדם ראוי להפנות אלא רק שאינו שומע קול עיטושו אבל בלאו הכי לא דיש לחוש פן שומע קול עיטושו, א"כ נוקי באשפה שאינה עשוי' לפנות גם בלילה שאינה בקרן זוית רק איכא דמקרי ויתיב וע"כ כיון דבלילה אין חבירו רואה פירועו רשאי לפנות ואין חוששין שמא שומע קול עיטושו. וכמו כן באחורי הגדר כיון דאינו רואה פירועו אף דשומע קול עיטושו נפנה מיד. כן נראה לי

הלכה ט'

מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן. ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן. ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינוניים נאים. ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים. ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו. ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני. לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים ולא ישים בושם בשערו אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר. וכן לא יצא יחידי בלילה אלא אם כן היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמידו כל אלו מפני החשד: ומה שכתב ואסור לו שימצא בבגדו [רבב] כתם הוא מסוף פרק אלו קשרים [דקי"ד ע"א] אמר רחב"א אמר ר"י כל תלמיד חכם שנמצא רבב כו' רבינא אמר רבד איתמר ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא. דבלבושא שהוא התחתון אין לחוש לרבב לפי שאינו ניכר רק רבד לא יהי' נמצא, והעתיק כן הרי"ף שם וכתב ופירוש רבב ן שכבת זרע עיין שם] קירא או זיפתא וכיוצא בו ופירוש רבד דם יבש וטעמו של דבר כדי שלא יראה כדם נדה ויבוא לידי חשד [ומיהו רש"י ז"ל פירש רבד שכבת זרע עיין שם]. והנה רבינו השמיט הך דינא דלבושא שאינו נראה ואינו חושש לרבב וכתם רק לרבד ודם יבש ולא כתב רק דין