אוצר המלך קע

נתקשרו אבריו שבגמ'. אין מביא גירסתו. ומפרש דכל זמן שלא נקרשו והם רכים אין נקרא אברים ע"כ. ולא ביאר ענין קרישה זו ומה טעם לא חשוב אז אבר. ומשמעות לשון קרשו כן. אבל נראה ודאי דאין ר"ל מצד הבשר שכשלא נקרש אין קרוי בשר, דא"כ כזית בשר נמי לא יטמא. וגם אין נראה שיהיה מצד הגידין. היל"ל כלשון הגמ' שלא נתקשרו בגידין. רק נראה דר"ל מצד העצמות דכשלא קרשו הם רכים כבשר ואין עליהם שם עצם כלל וע"כ אין מטמא משום אבר. וא"כ מהאי טעמא אין מטמא ג"כ משום רוב בנין ורוב נין עצמות, ולתלמודין דאמר שלא נתקשרו בגידין ולא דלא קרשו, היה אפשר לידחק קצת דאצטריך כשחסר מכל עצם מהעצמות דרוב בניינו ורוב מניינו בענין דליכא רוב בנין ורוב מנין שלימים וכן מהשדרה והגולגולת צ"ל דחסר כשיעור חסרון דתנן בפ"ב דאהלות והא דלא מקשה ומתרץ כן. י"ל דרק מכזית בשר ומאבר הנזכר לעיל דמת כתם לא משמע לי' בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין ושאין עליו בשר כראוי ומדוחק הקושיא מוקמינן בהכי, אבל בעצמות ידעו די"ל שחסר מכל עצם ואין צריך להעמיד בנפל ויש עליו שם מת שלם, דהעצם הוא בפנים ואין ניכר חסרון מועט ממנו ועור ובשר חופין אותו ונראה לכל מת שלם, אבל באמת נראה דשלא נתקשרו בגידין ושלא קרשו איבריו אידי ואידי חד שיעורא הוא. דמשקרשו ויש על העצמות שם עצם הגידין ג"כ מתקשרים. דמה שלא נתקשרו הגידין הוא ג"כ מפני שלא קרשו עדיין. דלשון שלא נתקשרו. משמע דישנן לגידין אלא שלא נתקשרו, וכן מבואר יותר בלשון המפרש [המכונה] רש"י שם [נ' ריש ע"א] סוף ד"ה כי שכתב שלא נתקשרו אבריו בגידין יפה יפה ע"כ. ע"כ. אבל לשון התוס' שם [מ"ט סוף ע"ב] ד"ה אלא ובפירוש הרא"ש הנדפס מחדש [שם נ רע"א] שאין בו גידין. וכן סיימו התוס' ועל כל המת מגלח אע"פ שאין בו עדיין גידין, וכן הוא לשון רש"י חולין צ' רע"א] ד"ה אלמא כו' ועדיין לא נוצר הגיד דהא חזינן דיצירת עובר קודמת ליצירת גיד ע"כ. ונראה דמשמע לי' כן מהגמ' שם דאי ישנו לגיד רק שאין מקושר יפה, אמאי לא יהי' בו איסור גיד הנשה וקרינן ביה שפיר אשר על כף הירך כשהוא מונח שם אף שאין האבר מתקשר בו וכשישנו לגיד שכבר נוצר הוא נוצר במקומו שהוא מונח

[ק] ומיהו ע"כ אי אפשר לומר כפשטיה דר"ל דלא נוצר כלל. ומלבד דלשון לא נתקשרו לא משמע כן. מגמ' דהתם נמי מוכח דאי אפשר לומר כן במ"ש דאיסור מוקדשין קדים ואי אכתי ליתי לגיד כלל על מה חייל איסור מוקדשין מקודם. וחלות האיסור על הגיד הוא משנוצר שישנו לגיד בעולם. והרי אז חלו שניהם יחד ובהדדי קאתי כמ"ש בגמ' (שם פ"ט ב'] ומאי פריך עלה מדר"י. אבל באמת ודאי ביצירת הגוף ואיבריו נוצר הכל יחד הבשר והגידין והעצמות, אבל בתחלת יצירתם הם רכים ורפויים ביותר ואין אעצמות שם עצם כמ"ש לעיל. וכן הגידין אין נחשבים לגידין לרכותם. וע"כ אין יכולים האברים להתקשר בהם. ולפיכך כתב שאין בו גידין כיון דאין עליהם אז שם גידין וכאלו לא נוצרו עדיין. ויצירתם הוא כשנקרש דאז נעשו לגידין והאברים נקשרים בהם. וכן אמרו בבראשית רבה (פרשה י"ד] ובויקרא רבה [סוף פרשה י"ד] דיצירת האדם מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות אחר כך מביא קרא דאיוב עור ובשר תלבישני ובעצמות וגיידם תסוכנני דעור ובשר קודם. והיינו לפי שאין נעשין גידין ועצמות אלא אח"כ כשנקרשו, ומ"ש שלא נקשרו היינו על ידי שלא נקרשו עדיין ומשום הכי הם כמי שאינם. ושוב מצאתי כן בחידושי הריטב"א חולין שם [פ"ט סוף ע"ב] ד"ה לא נצרכה אלא שלא נתקשרו אבריו בגידיו. פי' דגידין שלו לא חשיבי אלא כבשר בעלמא כו'. וסיים דהא אין חשוב גיד עד שמתקשה ומתקשרים איברים ע"ש. וזהו כמו שכתבתי דכשנתקשה נתקשר. וכן כתב בחידושי הר"ן שם פירוש דאיתנהו ולא נתקשרו כו' אין תורת גידין עליהם ע"ש. והיינו לא קרשו דירושלמי ומ"ש בגמ' לא נתקשרו. י"ל לפי שאין הקרישות ניכר כ"כ דגם אח"כ ודאי ג"כ הם רכים ורפויים הרבה, וע"י התקשרות האברים בהם נדע שנקרשו שיעור קרישות שיחול עליהם שם גיד. ועד שלא נקשר בידוע שלא קרשו ובירושלמי דקאי אמתני' דאהלות דתני רוב בניינו ורוב מניינו וקשה גם מההוא כנ"ל. נקט לשון לא קרשו ליישב גם ההיא אע"ג דפריך רק מאבר. כדרך שכתב הר"ש הנזכר לעיל על דברי ר"י בחולין דנקט שלא נקשר איבריו בגידיו. ליישב גם הקושיא מאבר אף דשם הקשה רק מכזית בשר, ובתלמודין דקאי אמשנה דנזיר דלא תני רוב בניינו ורוב מניינו אפי' תימא דס"ל לר"י כרבא כיון