אוצר המלך קמו

גם רש"י ותוס' בנזיר וספרי זוטא כיוונו רק לפרש טעמא דהלל"מ. וגם לפי דברי התוס' בסוטה שם ד"ה אדם בשם ר"ת שזהו שיעור דם הצלול שממנו משחית הלב ע"ש דמשמע דזה דבר ידוע לטבעיים, אפי' יהיה כן אכתי אנו צריכים להלל"מ בזה לענין השיעור לטומאה, דמה דהנפש תלוי ברביעית דם היינו שלא יפחות משיעור זה כל שיש שיעור זה די לקיום חיותו. וכן מבואר בשבת קכ"ט סוף ע"א] דלמא שפי לי' אומנא ומוקים לי' ארביעתא ע"ש. והכא בנפש המת קאי קרא, ואי בעינן שיעור דם שהנפש תלוי בו ניבעי שיצא כל דם נפשו עד שלא ישאר בו כלום כפי פשטיה דקרא וההלכה למ"מ פירשה דהוא כשיעור שנפש דעלמא תוכל להתקיים. אף דבזה המת נשאר עדיין הרבה רביעיות ולא יצא כל דם נפשו. וע"כ צריכין להלל"מ. וגם הרמב"ם בפי' המשנה שם ובפרק ב' ריש מ"ב] כתב דעם היות שיעור זה דרביעית מכלל השיעורים שהם הלל"מ. שמו כמו טעם אחד שהמעט שיהיה באדם בתחלת ברייתו רביעית ובגמ' אמרו רביעית דם נתתי כו' ע"ש. הנה כתב בפשיטות דהוא הלל"מ אלא שאמרו בו טעם והטעם שכתוב הוא שאמרו בו הוא בתוספתא. ויתבאר להלן ולא כתב כדברי רבינו חננאל הנ"ל. אולי ידע בבקיאותו בטבעיות שאינו כן רק דבתחלת בריאתו אי אפשר בפחות מזה. ולשון הגמ' נתתי דמייתי משמע כן. ומ"מ גם זה אמת דהוא השיעור לקיום חיות הגדול ג"כ כמבואר בהא דשבת קכ"ט הנ"ל]. וכן משמע ג"כ מגמרא דנזיר [נ"ז ריש ע"א] איבעיא להו כו' או דלמא רביעית דם הלכה כו' ע"ש. והגם דהגמ' שם פשיט מברייתא שאמרו עצם כשעורה הלכה כו' ע"ש, זהו לענין פירוש הלשון אין דנין ק"ו מהלכה אי תלוי כשהמלמד הלל"מ או כשהח מר שבלמד הוא הלל"מ, אבל גוף הדבר משמע דודאי אמת דשניהם הלל"מ, ראי ס"ד דהוא למד מפשטיה דקרא. מהיכן עלה על דעת לשאול או דלמא רביעית דם הלל"מ, וגם למסקנא אינו כן הי"ל לגמרא לפרש זה ולדחות גוף הדבר דאינו הלל"מ כלל

[סב] ועיין בתוס' שם ד"ה עצם כתבו דל"ל נפשות לרביעית. דאדרבא משמע חצי לוג שהוא שיעור ב' נפשות והלל"מ ברביעית ע"ש. וצ"ל אע"ג דנפשות בכה"ג כתיב ובנזיר כתיב נפש כנ"ל, (ומ"ש התוס' שם בנחלת דבריהם לשון הכתוב על כל נפשות מת ע"ש ט"ס הוא. וצ"ל על נפש מת. דשם כוונו לקרא דנזיר שכתבו דמיירי במאי דמטמא בביאה ע"ש. ואיזה מעתיק טועה שראה אח"כ דמייתי מקרא דכל נפשות דימה דגם תחלה כוונו למקרא זה וטעה]. י"ל דהא גם בכהן הדיוט ובר"פ אמור] לנפש לא יטמא לשון יחיד ואי אפשר שיהי' חמור מכהן גדול. וע"כ דגילה הכתיב בכה"ג וכ"ש לכהן הדיוט. וה"נ כהן הדיוט לנזיר דקדושתו פחותה גם מכהן הדיוט כדתנן [שם מ"ז סו ע"א]. וגם לר"א שם דאמר יטמא כהן גדול ולא נזיר. היינו לענין להתטמאות עדיפא לי' נזיר דצריך להביא קרבן כמ"ש שם אבל לענין הקדושה לא פליג דקדושת עולם עדיף, ובלאו הכי הא גם לרע"ק דדריש מנפשות רביעית מב' מתים דהוא חומרא ולשון זה כתב רק בכהן גדול. אפי' הכי ס"ל דהוא הדין לכולהו דקילי מיניה דכיון דגלי קרא דמיטמא בכהן גדול הוא הדין לכולהו, וכ"ש בזה להקל. ומה שכתבו לשון דל"ל כו'. י"ל משום דלרע"ק דדריש נפשות לב' מתים אי אפשר לומר כן. והוא יליף ממקרא זה עיקר טומאת רביעית דם ג"כ כמ"ש בחולין [ע"ב סוף ע"א] וכן כתבו התוס' סנהדרין ד' אן ד"ה מנין מכח הוכחה ע"ש. וחידוש קצת דלא מייתו ג"כ מהמפורש בחולין שם, וע"כ כתבו דלית להו ר"ל לר"א ולר"י דהתם

[סג] ובשיטה מקובצת על מס' נזיר שם בשם הרא"ש בפירושו, כתב כדברי התוס' ובסתם ולא כתב דלית להו כו'. וי"ל דגם לרע"ק הא דדריש לב' מתים היינו לבתר דגלי הלל"מ דרביעית מטמא ע"כ נפשות לאו להכי אתי ע"כ דריש לב' מתים. וגם לרבנן נמי אין כונתם לומר אלא דאי לאו דגלי הל"מ מקרא הוה אמינא כן, ומשום הכי אמרו בסנהדרין (שם סוף ע"א] ורבנן נפשת כתיב. ושם עמוד ב'] דלרע"ק יש אם למקרא ורבנן סברי נפשות דעלמא כו'. ולא אמר דס"ל חצי לוג, דהא באמת סגי ברביעית לדידהו מדאורייתא לכל דבר חוץ מגילוח דנזיר וחיוב ביאת מקדש. ומ"ש התוס' [שם מ"ט ב'] ד"ה ועל ח"ל הנזיר. משמע דס"ל דב' השיעורין הלל"מ דהכי גמירי לכל דבר ברביעית ולהני בחצי לוג. אבל לפי דעת רמב"ם הנ"ל הי' אפשר לומר דלדידן דלא קיי"ל כרע"ק דרשינן באמת נפשות דמשמע ב' שיעורי נפש, אחד לשיעור חצי לוג