אוצר המלך קא

והגם דטרחתי הרבה ליישב דברי רבינו מ"מ נראה העיקר להלכה כדברי הסמ"ג דאין לוה וגואל ואין גואל לחצאין, וכן הוא להדיא דעת הריטב"א בחידושיו וכן הוא דעת הרשב"א והראב"ד עיין שם. ועוד דהך דלוה וגואל באמת אין לו הבנה כלל וכמו שכתב בלחם משנה, דהא מבואר בערכין [ד"ל ע"ב] דהא דבשדה אחוזה אין לוה וגואל ילפינן מדכתיב והשיגה ידו. וא"כ בעבד עברי הא כתיב נמי והשיגה ידו ומדוע לוה וגואל

ודע דמבואר ביבמות [דנ"ד ע"ב] אהך קרא דאו דודו או בן דודו יגאלנו דהיינו מן האב ולא מן האם דכתיב ממשפחתו משפחת אב קרוי' משפחה כו' עיין שם. וצע"ג על רבינו מדוע השמיט זה, ועיין מה שכתבתי בחידושי [לפרק א' דרוצח] בסייעתא דשמיא ליישב, ועין בירושלמי (פרק ז' דשבת] חידש נמי דהך קרא דודו או בן דודו היינו מאביו עיין שם. והמפרש בקרבן עדה שם כתב וזה לשונו בא"א מאביו הכתוב מדבר דהוא הוי קרוב לענין גאולה יותר מקרובי האם אף כאן כו' עכ"ל. והנה כתב יותר מקרובי האם ונעלם ממנו במחילת כבודו גמרא דפרק הבא על יבמתו הנ"ל דמפורש דרק קרובי האב גואלין מקרא דממשפחתו כנ"ל

ונשוב למה שכתבתי לעיל ליישב דברי רבינו דאין להקשות א"כ איך פסק לקמן דיש בדבר הזה להקל ולהחמיר ועיין שם. כיון דלפי מה שכתבתי אינו אלא משום ספיקא ומקילינן אעבד עברי אבל להחמיר מדוע נחמיר לעבד עברי. יש לומר דכיון דלהקל אעבד עברי אמרינן דיוכל לגאול עצמו לחצאין א"כ בשעה שנתן המאה זהובים הרי הי' יכול לגאול עצמו בהם דהרי ספק מקלינן עלי'. וא"כ נתנם לשם גאולה ושפיר אח"כ מחמירין עליו. ומצינו סברא זו בב"ב [דפ"א ע"א] דפריך אהא דב' אילנות מביא ואינו קורא מספיקא דלמא ביכורים נינהו ובעי קרי' ומשני קרי' לא מעכבא, ופריך והאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין, בילה מעכבת כו' עיין שם מה דמשני ועיין בשאגת ארי' וסי' ל"ז], הרי דאע"ג דאם ביכורים נינהו ובעי קרי' הרי באמת ראוי לקרי'. רק כיון דאנו אומרים דמשום ספק לא יקרא אף אם נתפוס הודאי שהם ביכורים מ"מ מיקרי אינו ראוי לבילה שהרי בשביל הספק להקל שלא לקרות, והכי נמי דכותי' דכיון דמשום הספק אמרו לגאול א"כ אף כשיהי' להיפך אח"כ ונרצה לתפוס אז לאידך גיסא להקל, שאין יכול לגאול כדי שיהיה המאה זהובים פקדון לא בתורת גאולה. ג"כ לא נוכל. דאפי' יהי' הודאי כן מ"מ הוא נתנם בתורת גאולה. דהא מספק אמרינן דיכול לגאול ומקרי יכול לגאול אף לענין צד ההיפוך ודו"ק

ועוד מבואר כיוצא בזה בשו"ת הר"ן (סי' נ"א] והובא בבית יוסף ביו"ד (סימן רכ"ח] במי שנדר שלא יהי' שבת בעיר. שהעלה דאי ספיקא דאורייתא מדאורייתא וא"כ הוא צריך לצאת מן העיר קודם שבת. ממילא הוי חל הנדר ומתירים לו קודם שבת עיין שם. ואף דאיך נקל והרי אינו אלא מספק ושמא אין צריך לצאת קודם שבת והוראה זו שאנו מורים לו לצאת אינו אלא בטעות. וא"כ לא חל עדיין הנדר. ואיך נוכל להתיר לו מ"מ כיון דמספק אנו אוסרים לו הוי חלות הנדר. והוא ממש דומה לנידון דידן והבן. ודברי רבינו נכונים

ומה דכתב רבינו עוד בענין לוה וגואל, וקשאי בה לעיל דהא הכא כתיב והשיגה ידו כמו בשדה אחוזה. וכן הקשה בלחם משנה עיין שם, נראה לפענ"ד לומר דודאי והשיגה ידו משמע ידו ממש לא שילוה. דכיון שהוא לוה הרי זה כאלו האחר גואל ולא הוא. אך זהו בשדה אחוזה דאחר אין רשאי לגאול ואינו קודם לשום אדם לגאול רק ימכרנו. אך קרוביו או הוא בלבד יכולים לגאול, וא"כ כשילוה כיון דאינו בכלל והשיגה ידו וגם בכלל גאולת קרובים אינו. לכן לא יוכל לגאול רק כל הקונה השדה שוה לו. וזהו בשדה אחוזה. אכן כאן בעבד עברי דהא מצוה על כל ישראל לפדותו וכדכתב רבינו. וילפי' מקרא דונגאל בתורת כהנים והובא בילקוט [בהר רמז תרס"ח], א"כ מאי איכפת לן מה דהוא לוה וגואל ואף שאין בכלל והשיגה ידו מ"מ מדוע יגרע אלו אחר המלוה לו רוצה בעצמי לגאל הרי ג"כ יוכל לגאול ופשיטא דיוכל ללות ולגאול. רק דמ"מ אי ילפינן גז"ש גאולתו משדה אחוזה שפיר הוה אמינא דאין לוה וגואל גם כאן דהכי גלי הגז"ש. וזה אי איכא להגז"ש, אך לרבינו ז"ל דס"ל כהנ"ל גם לוה וגואל. כן נראה לפענ"ד ברור. ואדרבא דברי רש"י שהביא הלחם משנה צל"ע. ובענין מה שכ' דדוקא קרובי האב גואלים. מצאתי בתורת כהנים והובא בילקוט [בהר רמז תרס"ח]. וזה לשונו ומנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו תלמוד לומר אחד מאחיו יגאלנו, וצל"ע מגמרא פרק הבא על