אוצר המלך ק

האמורא לגמרי. אבל כשאומר קשיא לא נדחו דבריו לגמרי מהלכה דלכל קושיא יש תירוץ עיין שם. וכן רבינו בפרק י"ב מהלכות שמיטה] פסק כרב ששת דאינו נגאל ועיין בלחם משנה כאן. והריטב"א פרק ב' דב"ב] כתב ששמע מאחד מחכמי פריבונציא שהי' מתרץ בכל מה שעלה בגמרא בקושיא, גם גדול הדור סמוך לזמנינו ה"ה מהר"י ברלין ז"ל חיבר ספר בקוראו שמו קשות מיושב ליישב כל קושיא אולם עינינו לא ראו הספר הנ"ל בדפוס. ואמינא נחזה אנן ליישב הך קשיא דהכא. גם ליתן טעם אם באמת יש תירוץ ואין דברי רב ששת נדחים מהלכה. מדוע לא משני לה תלמודא האי תירוץ

ואמרתי בסייעתא דשמיא. דהתוס' הקשו מאי פריך אימר אתי בכל לרבות עבד עברי ועיין שם דתירוצם דחוק. ולפענ"ד דלא הוי מצי לומר כן דהא האבעיא הוא רק אם נאמר דגאולתו מדסמיך לחצאין לא קאי רק לחצאין, וזה בבתי ערי חומה אבל בעבד עברי הא אמר ר"ש דנמכר משמע כולו ולא חציו, וא"כ לאו מגאולתו נפקא לי' חצאין א"כ שפיר ניליף מגאולתו קרובים וגס לקובעו חובה ניליף משדה אחוזה דהא ר"ש ע"כ ס"ל גז"ש דגאולתו בעבד עברי לשדה אחוזה. דהא לדברי רבינו גם הא דלוה וגואל הוא רק מגז"ש דשדה אחוזה. ולכך למאי דלית לי' גז"ש ס"ל דלוה וגואל עיין בלחם משנה, והרי ר"ש ע"כ פשיט ג"כ דאין לוה וגואל. וכדקאמר מר רבינא למר זוטרא עבד עברי יוכיח שיפה כחו כו' ואין לוה וגואל וגואל לחצאין. והיינו לר"ש וכדכתב הרב עצמות יוסף בחידושיו שם לפי דעת רבינו יעיין שם באורך. והא דקאמר ר"ש ונמכר הוא רק כדי לגלות לו דגם לחומרא אמרו בעבד עברי דלא נימא דלא באת תורה אלא להקל עליו וממילא ידעינן דעתו דאמרינן הגז"ש גם לענין דאין לוה וגואל, ואף דלאו בקולא תליא כמו שנתבאר מ"מ לפי מה דשאל השיב והבן. וא"כ דלר"ש לא כתיב הגז"ש לענין חצאין רק לענין דאין לוה וגואל. ובזה גם קרובים שוה דלא לגבי לוה וגואל כתיב גאולתו. ובודאי ניליף גאולתו גם לענין קרובים ולקבעו חובה. ולמה לי בכל לרבות עבד עברי לקובעו חובה ושפיר פריך תלמודא, אך זה רק לרב ששת לטעמי'. אולם לדידן לא ס"ל כרב ששת למילף מונמכר ונשאר אבעיית רב הונא בר חיננא בענין לחצאין בתוקפה. וא"כ שפיר י"ל דבכל אצטריך לעבד עברי לקובעו חובה דלא נפקא לן מגאולתו ממ"נ. דאי גמרינן גז"ש לענין חצאים א"כ י"ל לענין חצאים גמר גז"ש דגבי' כתיב כדקאמר בבתי ערי חומה, ואי לא גמיר כלל הגז"ש א"כ גם לענין קרובים לא גמיר. דכבר כתבנו דאף בלאו האי דקאמר כי אמרינן גז"ש לקולא לחומרא לא אמרינן, הוי מצי למימר שפיר דאין לדרוש ורק לטעם נקטיה וכמו שנתבאר וא"כ שפיר יש לומר דרב ששת, ולכך אסיק בקושיא והיינו לרב ששת לטעמי' אבל לא בתיובתא דמ"מ לא נדחו דבריו מהלכה לדידן וכנ"ל ואתי שפיר

ומעתה גם דברי רבינו נכונים מקושיא הנ"ל. וגם מאי דקשה לי' עוד במה דכתב בעבד עברי הנמכר לישראל דאין לוה וגואל ואין גואל לחצאין וזו תמי' לי לדברי הכסף משנה זו מנין לו לחלק בין עבד עברי הנמכר לישראל לנמכר לעכו"ם. ובהריטב"א שם [ד"כ ע"א] כתב ואם איתא דנמכר לעכו"ם נגאל לחצאין הוא הדין נמכר לישראל, או משום דילפינן שכיר שכיר או משום דוא"ו מוסיף על ענין ראשון כו' עכ"ל. וקשה מנא לי' לרבינו לחלק ועיין בכסף משנה לא הראה מקום מוצאו

אבל לפי מה שכתבתי יובן דרבינו לטעמי' דפסק בהלכות שמיטה] בבעל חוב דאינו גואל כו'. ואף דנשאר בקושיא והיינו כהנ"ל. דיש לומר דבכל איצטריך לעבד עברי ולא נפשטא האיבעיא אי לוה וגואל וגואל לחצאין בעבד עברי וכנ"ל וע"כ פסק בנמכר לעכו"ם להקל דלוה וגואל וגואל לחצאין [וכמו שנתבאר בשם הרשב"א דיש לנו לילך אחר העיקר דהעיקר הוא קולא ואף דיוצא מזה חומרא אין לנו לחוש לזה. וכהאי גונא כתבו התוס' להדיא ריש קדושין [ד"ב ע"א] דכי אתשיל לענין ב"ש לקולא אתשיל עיין שם. וכן הוא בגמרא דחולין [דנ"ב ע"ב] ובדוכתי טובא שם נסמן עיין שם. וכן בכל הסוגיא בפרכת הק"ו קורא זה דלוה וגואל וגואל לחצאין קולא ועיין שם. ואין לנו לחוש מה דיבא מזה חומרא כיון דרוב פעמים הוא קולא] וכמו שכתב הרשב"א בשם הראב"ד הנ"ל דיש לנו להקל להעבד עברי ולא להעכו"ם עיין שם, וזהו בנמכר לעכו"ם. אבל בנמכר לישראל אדרבא יש להקל לישראל המוכר ולא להנמכר העבד שהוא גרוע ורשע ודאי כדאי' בפ"ק דקדושין [ד"כ ע"א] יעיין שם בסוגיא, ואתי שפיר דברי רבינו ודו"ק: