אורח לחיים שכ

ואעפי"כ לפעמים גוזר גזירה ואינו מקיימה ואמר ובן אדם ר"ל שהצדיק שהוא בבחי' מ"ה גימט' אדם ועל ידו ויתנחם ר"ל ניחם השי"ת על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ועד"ז פירש הפסוק מי זה אמר ותהי אדני לח צוה דהנה הרב הגאון המפורסם בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זצלה"ה אמר פי' כל הנביאים התנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה כי כל הנביאים התנבאו כמו שנאמר להם ולא היה כח בידם לשנות ע"כ התנבאו כה אמר ה' אבל משה שהיה בעלה דמטרוניתא והיה מושל ביראת אלהים כרצונו וחפצו וע"כ אמר זה הדבר אשר צוה ה' כמו שהיה חפץ ומנהיג מדת מלכות כרצונו וזהו שהיה ירמיה ע"ה מקונן בעת החורבן מי זה ר"ל מי הוא שהוא בבחי' וה שימשול ביראת אלהים במדת מלכות כרצונו אמר ותהי שיאמר דבר מרצונו ויקיים הדבר ההוא אדני לא צוה ר"ל אעפ"י שאדני מדת מלכות נא צוה והוא יהי' מושל במדת מלכות כרצונו וזהו פי' יוצר אור וכו' ובורא את הכל אור עונם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי דהנה אמרו רז"ל ראה הקב"ה שאין כדאי לרשעים להשתמש באור של שבעת ימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד נבוא ושמעתי פי' בשם הבעש"ט זללה"ה נבג"מ שגנז הקב"ה אור של שבעת ימי בראשית שהיו מביטין בו מסוף העול' ועד סופו בתורה לצדיקים לעתיד לבוא ר"ל הצדיקים שיבואו אח"כ וילמדו תורה לשמה ועי"ז ישיגו האור הגנוז בתוכה וזהו שאמר אור עולם ר"ל אור שבעת ימי בראשית שנברא בעת בריאת עונם באוצר חיים ר"ל גנוז בתורה שנק' עץ חיים והנה אם גונזין אור צריך לגונזו ע"כ בדבר חושך ואמר אח"כ אורות מאופל ר"ל מי הוא שמוציא אורות מאופל אמר ויהי ר"ל הצדיק שאמר הדבר ההוא ונתקיים הצדיק הזה הוא מוציא אורות אלו מאופל ומביט באור הזה וזהו שאמר מקודם ובורא את הכל ר"ל הצדיק שנק' הכל ואח"כ אור עולם וכו' ומי המוצאם חמר ויהי הוא הצדיק כנ"ל

הנה ברך לקחתי וברך ולא תשיבנה להבין מה שאמר וברך הוא מיותר וגם מה שאמר ולא אשיבנה מה צורך בזה ומה בא ללמדנו ונראה דהנה רש"י ז"ל פי' על וישם דבר בפיו וכו' וז"ל כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה לכל אשר ירצה אמר נו ע"כ תשוב אל בנק עכ"ל ובאור החיים ז"ל כתוב דבר נאה וז"ל וישם ה' וכו' ולפי שאדם זה הוא אדם מובהק בכיעור ותיעוב ושיקץ לא תנוח עליו הרוח הקדושה המגדת העתידות וכו' לזה נתחכם ה' לעשות תיקון לדבר קדושה נבל תעבור במבוי מטונף ועשה מחיצה בין כח המדבר והדיבור עצמו ובין כי חזיר והוא מאמר וישם ה' דבר א' בפי בלעם הציע כח אחד שיוכל להתמצע בין שניהם וכו' ואז כה תדבר רוח הקודש הוא תדבר ורז"ל בזוהר חמרו כי תיבת כה תרמוז לבחי' קדושה והמשכיל יבין עכ"ל והנה מלת וברך הוא לשון נסתר כמו וברך את לחמך וזהו שאמר הנה ברך לקחתי כלומר הברכה היא אצלי לקיחה שלא מדעתי וברך כלומר שהוא בעצמו הוא המברך שהשכינה מדברת מתוך גרונו ולא אשיבנו ע"ד שאמרו רז"ל בחולין דף מ"ט ואברכ' מברכיך כתבו התוספות שם בשם הירושלמי אפילו נכרי' המברכים את ישראל מתברכין וזהו ולא אשיבנה ר"ל אין אני מחזיר הברכה לי כי חין אני מברך אותם מדעתי שיקוים בי ואברכה מברכיך רק שאני מוכרח לדבר וזהו ולא אשיבנה וזהו שתרגום אונקלוס ולא אתיב ברכתי מיניה שאין אני מחזיר לי ברכה מברכה זו שאני מברך אותם מפני שהוא שלא מדעתי כנ"ל

לא הביט און ביעקב ונא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ונראה לפרש דהנה שמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא מוהר"ר דוב בער זללה"ה על נושא עון ר"ל שנושא עון למקום הגבוה היא חכמה ודרך ארץ כשמדברים דברי שטות לפני חכם הוא שחוק בעיניו ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכשמביאין לחכמה שם נמתק ודפח"ח והנה רש"י ז"ל פי' בפרשת לך כל הבטה הוא מלמעלה למטה וזהו לא הביט עון ביעקב ר"ל אינו מביט את העון מלמעלה למטה אלא אדרבה נושא עון לחכמה ושם נמתק ולא ראה עמל