אורח לחיים שיט

שהיו המרגלים במדבר לא היה הדיבור עם משה רק אח"כ ונמצא הם גורמין בהירות לאותן בחי' ישראל וזהו ומספר את רובע ישראל

א"י מי מנה וכו' אמרו בגמרא דנדה דף ל"א דרש רבי אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב ומונה רביעותיהם של ישראל מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורין וקדושין יציץ בדבר זה מיד נסמת עינו עכ"ל וצריך להבין האיך נרמז הדרש הזה בפסוק ונראה דהנה כתבתי מה שאמרו רז"ל במס' סוטה דף י"ז דרש ר' עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהם נא זכו אש אוכלתן ופי' רש"י ז"נ וז"נ שכינה ביניהם שהרי חלק חת שמו ושיכנו ביניהם יו"ד באיש וה"א באשה לא זכו אש אוכלתן שהקב"ה מסלק שמו מביניהם ונמצא אש אש עכ"ל וכתבתי פירושו שתכלית בריאת העולמות היה שנברא האדם ככל הנבראי' לעשות מעשי כל הנבראים אכילה ושתיה ושינה ומשגל לקיום העולם שעושין הנבראים עם היצר והאדם צריך נעבוד את השי"ת עם היצר ולקיים מצות עשה של פרו ורבו ואם האדם הוא בשעת הזווג ביראה תתאה וירא שלא יפול להתענג עם היצר ככל הנבראים ויראה תתאה הוא עולם התפלה מבקש מהשי"ת שיצילו מיצר הרע רק שיהי' כוונתו לקיים מצות עשה ככל קיום מצות עשה בדו"ר וזהו ושיכנו ביניהם שכל שמו שכונה ביניהם יו"ד של איש וה"א של אשה ואיש ואשה בעצמם הם ו"ה וא"ו הוא בחי' דכר ה' בחינת נוקבא ונמצא שם שלם ביניהם לא זכו להיות שכינה יראה תתאה ביניהם אלא נפלו למטה להתענג עם היצר הרע ככל הנבראים אז מסלק הקב"ה את שמו יו"ד מן איש ה' מן אשה ונשאר אש אש היינו היצר שהוא כח גבורות וע' בסידור האר"י ז"ל בכוונת נר חנוכה וז"ל שם נחל הוא המשכת אור עליון מן בינה אל הז"א כדי שיוכל להזדווג עם נוקבי' עכ"ל הרי שאור הבינה מושכת אל הז"א ונותנת לו כח שיוכל להזדווג והנה בפסוק כה תאמר לבית יעקב פי' רש"י ז"ל אלו הנשים ולמה נקראו הנשים בית יעקב לפי שנשמת ישראל קרויין ישראל לי ראש והגוף של אדם נקרא יעקב והנשים שנה"י של הת"ת הם מוחין אליהם והם מדת מלכות של הגוף ובית הוא מדת מלכות של בחי' הגוף הנקרא יעקב וכן יש נפרש עפר יעקב אנו הנשים עפר היא מדת מלכות של יעקב של הגוף הנקרא יעקב וזה שדרש רבי אבהו מן הפסוק "מי הוא בינה שגימטריא חמשים שערי בינה מנה הוא מונה מתי יהיה עפר יעקב היינו שיהיה הזריעה של הנשים תחינה ואז יולד זכר צדיק ומספר לשון בהירות כלומר ש"מי הוא בינה הוא מונה והולך שיבא העת שיזרעו הנשים תחילה ובינה ימשיך הארתה ויתן כח אל הז"א ויספר רביעותיהם של ישראל לתת להם כח בזווגיהן בזרע שלהם חל הנוקבא ויברא מטיפה זו צדיק וע"כ אמר את רובע ישראל כי בודאי כשיולד הצדיק בודאי תהי' השכינה הנקרא "את ביניהם של איש ואשה שיברא צדיק מהם ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא טהור ומשרתיו טהורין יציץ בדבר זה ועיין מ"ש בפרשת אחרי בפסוק איש איש אל כל שאר בשרו וכו' ובלעם היה חושב שכלי המשגל הם כלי גנאי כמו שחשב היוני אריסטו שהביא הרמב"ן ז"ל באגרת הקודש שנו ולא כן הוא שהכלים של המשגל הם כמו ידים אם עושין בידים מצות כגון מצות מילה וצדקה ומניח תפילין וכותב ס"ת וכל המצות התלויין בידים הם משובחות ואם עושין בידים עבירות כגון רציחה וגניבה וגזילה וחילול שבת הידים מגונות כך הם אברי המשגל חם מקיימים באבר זה מצות עשה של פו"ר בדו"ר ומשמר אבר זה מן עבירות ומנהנות עם אבר זה תאות הנאת הגוף עם היצר אז האבר זה משובח ואם ח"ו ממלא תאותו עם היצר ככל הנבראים הרי אבר זה מגונה מאוד וע"כ נברא האדם במלבוש הגוף עם היצר להיות לו בכל הדברים הבחירה ונמאוס ברע ולבחור בטוב ואז לח יהנה הנשמה מנהמא דכסופא כמ"ש בספרים

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. ונראה דהנה ידוע מה שדרשו רז"ל במ"ק דף ט"ז צדיק מושל יראת אלהים מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר גזירה ומבטלה וזהו שאמר לא איש אל