אורח לחיים שי

הוא מתחרט על זה ועושה תשובה ורואה בשפלתו תמיד ובא לעולם הענוה עולם התשובה כמ"ש בהקדמה בתיקונים דרגא תמינאה ביראת ה' וז"ל וענוה קטירא בדחילו הה"ד עקב ענוה יראת ה' מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה דיראת ה' עקב נגבה ודא דרגא דמשה דאתמר בי' והאיש משה עניו מאד ובגין דאיהו יראה עקב לגבה אוקמוהו מארי מתניתין יראה מילתא זוטרתי לגבי משה עכ"ל והנה מדת יראה יסודתה היא מחכמה כמו שכתוב ה' בחכמה יסד חרץ וכן הוא בזוהר תבא יסד ברתא והתורה יצאה מחכמה כמ"ש אורייתא מחכמה נפקת והיא היתה כלי אומנתו שברא בה העולם כמ"ש ואהי' אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן וז"ש זאת ר"ל מדת יראה הנקראת זאת חוקת לשון חקיקה של התורה מן התורה אשר הוא מחכמה הוא היתה חקיקה של זאת ומה שנרשם במחשבה שייך לשון חקיקה כמו גדולים חקקי לב אשר צוה ה' לאמר ואמירה הוא בלב כמו כי תאמר בלבבך ר"ל שצוה ה' שיבא מדת יראה הנקראת זאת אל בינה לבא הוא עולם התשובה עולם הענוה כי מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עלאה הוא בינה עילם התשובה עולם הענוה דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה ר""ל שיקחו בני ישראל מדת יראה ואמר אליך אף אליך מי שהוא במדריגה שלך שיש בו מדת ענוה וא"כ יראה מלתא זוטרתי' לגבי' ועקב לגבי עניה אעפ"כ צריך נעבוד גם במדת יראה העקב נגבי' ענוה ובשביל עקב זה נברא העולם וע"כ נקראת מדת יראה פרה אדומה שמטהר את הטמאין ומטמא הטהורין וכן הוא מדת יראה מי שהוא במדריגת תחתונות היא מטהרתו ואייתי לי' לידי ענוה אשר הוא גדולה מכולן אשר נשתבח בה משה רבינו ע"ה ומי שהוא במדריגת משה צריך ג"כ לעבוד ה' במדת יראה ולהמליך השי"ת על הכל ואצלו הוא העבודה הזאת מלתא זוטרתי' ירידה ושפלות ומטמא הטהורין שצריכין ג"כ לעבוד במדה זו ואמר תמימה אשר אין בה מום שלא יתערב ח"י מחשבת פני' ועצבות וכמו שכתוב יראת ה' טהורה שהוא נקי מכל פסולת זהו עומדת לעד וזהו אשר לא עלה עליה עול ר"ל עול מדבר אחר כי היראה הוא קבלת עול מלכות שמים לבד וכן נמצא בתיקונים שהיראה שהוא שכינתא תתאה נקראת פרה אדומה וכמו שכתוב בתיקונים תקונא חד ועשרין דף מ"ח וז"ל ושכינת' נטלת פורפירא מאשא סומקא ואצטבעת בה ואתקריאת סומקא פרה אדומה תמימה וכו' ע"ש

קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וכו' ויקח משה את המטה וכו' ויקהילו וכו' ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה וכו' וירם את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים וכו' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וכו' הנה רש"י ורמב"ן מחולקים בחטאם של משה ואהרן רש"י ז"ל מפרש שהחטא הי' שהכו את הסלע ולא דברו אליו כמו שצוה השי"ת להם ודברתם חל הסלע וכמו שכתב רש"י ז"ל במלת להקדישני לעיני בני ישראל וז"ל שאלו דברתם אל הסלע והוציא מים הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו עכ"ל והרמב"ן ז"ל מפרש שחטאם הי' מה שאמרו שמעו נא המורים ע"ש מה שכתב ונראה לומר ששני הטעמים אחד הם ולהבין הדקדוקים שיש בפסוקים האלו שאמר והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך למה הזכיר מלת אחיך וכי לא ידענו שאהרן הוא אחיו גם מה שאמר ונתן מימיו גם שאמר השי"ת יען לא האמנתם בי להקדישני מלת בי לכאו' מיותר והי' די בחומרו יען לא האמנתם להקדישני והנה בתיקוני' תיקון חד ועשרין דף מ"ד כתב וז"ל ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים דאם לא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דע"פ דאיהו סלע אלא אתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו בלא טורח וכו' והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם ה' הוו שריא בפומיהון דישראל וכו' דשכינתא הוה נח על טנרא דבכל אתר דבעי קב"ה למעבד נס שכינתא אקדימת להאי אתר וכיון דשכינתא תמן לא הוה לי' למחאה בסלע