אורח לחיים רפט

שמטמינים בהם ממונם בשביל אהבת ממון רק ויתרו שיהי' בבחי' בעלי תשובה יתר מצדיק כנ"ל

א"י שלח לך אנשים וכו' איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם להבין מה בא ללמדינו בסיפור זה ומה דהוה הוה וגם דאמר איש אחד איש אחד כפל וגם דחמר כל נשיא בהם הוה לי' למימר כל נשיא מהם ונראה דבא לרמז מוסר השכל דהנה שמעתי מחותני הגאון החסיד מוה' ישכר בער זללה"ה פי' עבדו חת ה' ביראה שיש שני מיני יראה יראה עילאה ויראה תתאה היינו מחמת שהוא מלובש בגוף ובגוף דבוק היצה"ר צריך שיהא ירח תמיד שלא יפול למטה בתאות הגוף והיצר וע"כ נקרא יראה תתאה שהנשמה צריך להיות תמיד במורא שלא תפול למטה ויראה עילאה הוא יראה הרוממות מחמת שהוא רוחה גדולות הבורא ית' ע"ש ויראו מגשת אליו וע"כ נקרא יראה עילאה שירא לגשת למה שלמעלה ושני מיני יראת החלו הם עבדות השי"ת אבל יראת עונש אין עבדות השי"ת כלל כי עובד את עצמו אבל נקרא מכשירי מצוה מפני שהוא מופרש מרע מחמת יראת עונש וזהו עבדו את ה' ביראה עכ"ל ודפח"ח והאמת כמה שהוא כן חמר כמו שאומרין העולם חכם מה הוא אומר מה שהוא כן אומר אבל לפי דעתי אם עובד השי"ת רק ביראת עונש אעפ"י שלפי דברי הזוהר הוא מגונה יראת עונש מאוד חם עובד חת השי"ת ומקיים כל מצות עשה מחמת יראת עונש הכתוב אצל ביטול עשה ונשמר מן לח תעשה מחמת יראת עונש הכתוב אצל מצות לח תעשה אעפ"י שעושה הכל רק להנאת עצמו אעפ"כ נקרא צדיק שאינו גמור כמאמרם ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' וזה שמקיים כל התורה מחמת יראת עונש בוודאי יש לו תמונה שלימה אמת מי שיש לו דעת צריך לעשות תשובה על זה העבדות כי השי"ת היודע מחשבות יודע שאין רצון זה האדם לעבוד אותו כלל רק מפני יראת עונש לנפשו ולגופו הוא עובד ובאמת כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו אך אעפ"כ צדיק באמונתו יחי' וזה יש לו אמונה בהש"י וגם בספר שערי קדושה חלק א' סוף שער ג' נמי משמע קצת אם עובד את השי"ת ומתכוון לקבלת שכר ולהנאת עצמו זה נקרא גומל נפשו חיש חסד וז"ל כי בקיומו התורה והמצות אם נתערב בו כוונת קבלת שכר הוא חסד לעצמו כמ"ש גומל נפשו איש חסד כי בקיומו התורה והמצות גומל חסד לנפשו ולכן אינו נקרא חסיד אלא חיש חסד כי החסד הוא אל האיש עצמו הגומל לנפשו אך הגימל חסד עם קונו נקרא קדוש עכ"ל ובאמת זה הבחי' שאנחנו מדברים מזה הוא יותר גרוע מן הבחינה הנזכר בספר שערי קדושה הנ"ל אך לפי דעתי שהשי"ת הלביש הנשמה ברוח ורוח בנפש ונפש בגוף ויראת עונש הוא יראת הגוף והנשמה ורוח ונפש דקדושה המלובשים בגוף יש להם יראה תתאה שלח יפלו בתאות הגוף המדובק בו היצה"ר וכמו שהגוף הוא התלבשות וכסא אל נפש רוח ונשמה השכלית כן יראת עונש יראת הגוף הוא כסא אל יראה תתאה הוא השכינה ה"א תתאה ואי אפשר לבא אל יראת השי"ת דקדושה יראה תתאה רק שיראה שיהי' לו מקודם יראת עונש יראת הגוף וע"כ נזכרו עונשין בתורה ובנביאים ובתורה שבע"פ כי זה הוא כסא ומדרגה לבא אל יראת השי"ת הוא השכינה יראת ה' הוא אוצרו ובשביל זה ברא השי"ת כל העולמות וזהו מדת מלכותו וזהו שנתן לבני ישראל יראה זו שלא יפלו לתאות הגוף והיצר כמ"ש חז"ל ביקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישראל ולא על האומות ונתן לו שנאמר הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך כי האומות ואפי' חסידי אומות העולם אין להם רק יראת עונש אבל אחר שבא האדם ליראת עונש בשלימות ומקיים מצות עשה מחמת עונש הכתוב בביטול מצות עשה ונשמר מלעשות ולעבור על לא תעשה מחמת עונש הכתוב אצל ל"ת צריך אח"כ להפשיט א"ע מיראה זו ולהמשיך ע"ע יראת ה' אשר הוא אוצרו הוא מדת מלכות אשר בשביל זה ברא השי"ת כל העולמות שימליך השי"ת על הכל וכל מה שברא השי"ת ונתן באדם חכמה ובינה ודעת מותר האדם מן הבהמה לעבוד אותו בזה והוא הוא העובד ואי אפשר לאדם לעבוד אותו בכוחו ובחכמתו ושכלו שנתן בו מעת היצירה בלעדו ית' וזהו התפלה מדת מלכות שאנו ממליכין השי"ת על כל הדברים צורכי הנשמה