אורח לחיים רסד

ברכו לי' ואמרו נעשה ונשמע וכו' והוו אחרנין דהוו שנאין לי' ואמרו מה אנוש וכו' ולאו דאינון אלין עזא ועזאל אנא אחרנין דאתכללו עמהון עכ"ל והנה השי"ת ברא האדם כדי להדבק בו ית' במדותיו ולעבוד אותו במעשה הגשמיות ונצח והפיל כל המקטריגים עניו והשליט אותו על כל המוני מעלה משרתיו הקדושים והוא כמו גזירה וחוקה עליהם ואף המלאכים מסטרא ימינא שקבלו ואמרו נעשה ונשמע אף שלא הי' יודעין הטעם קבלו לעשות רצון קוניהם כמו חוקה וגזירה ואמרו נעשה ונשמע ואם האדם הי' מתאמץ נגד היצה"ר לעשות רצון קונו זה הרצון וחוקה של השי"ת שברא אותו להדבק במדותיו ולעבוד אותו אף במעשה הגשמיות זה הרצון הי' מסייע לאדם לעשות רצונו ית' וקצת ראינו ע"ז מקושית הספרים הלא ידיעת השי"ת מזיק לבחירה ותירוצם שאינו מזיק הידיעה לבחירה ואני קרבתי זה התירוץ אל השכל במקום אחר וזה הוא שאינו מזיק הידיעה לבחירה מפני שחפץ השי"ת שילך האדם בדרכו ככוונת הבריאה אבל כשמתחמץ האדם עם בחי' יראתו של השי"ת לעשות רצונו ית' בודאי רצון הבורא ית' מסייע לו וכן אמרו בגמרא יצרו של אדם מתגבר וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וכו' והנה בחי' יראה הוא בחי' אמונה בחי' רגלים וז"ש אם בחוקותי שגזרתי על בריאת האדם עם מלבוש הגוף כדי שיקבל עליו עול מלכותי ויראתי תלכו ותקבלו עליכם מדת יראתי למלאת כוונת הבריאה ונעבוד אותי אף במעשה הגשמיות תזכו למדת אהבה מאתי ואז את מצותי תשמרו כי זה החילוק בין עובד מיראה לעובד מאהבה כשעובד מיראה אינו מחויב לרדוף אחר מצות לעשותם אלא מצוה שבא לידך אל תחמיצנה וכמ"ש במדרש בר משלום צריך לרדוף שנאמר בקש שלום וכו' אבל העובד מאהבה אע"פ שאינו מחויב יושב ומצפה מתי יבא לידי המצוה שיקיים אותה ולעשות נחת רוח אליו ית' כמ"ש במ"א וזהו ואת מצותי תשמרו לשון ואביו שמר את הדבר כלומר תזכו למדת אהבה ותמתינו ותאמרו מתי יבא לידי המצות לעשות רצונו ית' וכשיהיו עובדין השי"ת באהבה ויראה ביחד הוא בחי' ו"ה ויעשו יחוד בכל הדברים ואף בדברים הגשמיים יעבדו את השי"ת. וזהו ועשיתם אותם אף בעשיות הגשמיות תעשו אותם בחי' אהבה וירא' ואז נתתי גשמיכם הגשמיות שלכם בעתם בזמן הזווג היינו בלילי שבתות ונתנה הארץ מדת יראה יבולה ועץ השדה הוא נשמת האדם הנקרא עץ השדה יתן פריו ואמר אח"כ ואכלתם לחמכם לשבע דהנה כתוב בס' הפלאה בפתחי זעירתא החילוק שבין תענוג גשמי לתענוג רוחני שבדבר גשמי כשהוא שבע א"א להתענג יותר ואם מתענג יותר מזיק לגוף כמו אכילה גסה ומותר המשגל אבל בתענוג הרוחני אף כשהוא שבע בתענוג יוכל להתענג יותר ויותר וזהו עם מקדשי שביעי ישבעו ואעפ"כ יתענגו יותר ודפח"ח וז"ש כשתעבדו את ה' אף בגשמיים ואז ואכלתם הוא לשון תענוג כי כל התענוגים נקרא על שם אכילה וכמ"ש בפסוק נמצאו דבריך ואוכלם וכו' וזהו ואכלתם יהא לכם תענוג לחמכם הוא תענוג הגשמי לשבע אף כשתהי' שבעים כי יהי' הכל מצות ה' ותעבדו אותו ית' עם כל התענוגי הגשמיים לא בשביל הנאת הגוף כלל כנ"ל

ונתתי גשמיכם בעתם עיין פי' רש"י ז"ל בעתם בשעה שחין דרך בני אדם לצאת כגון בלילי שבתות עכ"ל וקאי בעתם על ישראל בשעה שיש הנאה לישראל וכאילו הם קבעו זה העת והנה יש להבין על תפלת כ"ג שהתפלל ואל יכנסו לפניך תפלת של עוברי דרכים שהם מתפללין שלא ירדו גשמים בהליכתם הלא יכול השי"ת למלאות שאלתם שלא לירד בעת נסיעתם וירד המטר בליל שבת בשעה שאין בני אדם הולכים. נראה דפירוש ואל יכנסו לפניך תפלת עוברי דרכים היינו בני אדם שרוצים לעבור דרך התורה ומתפללין להש"י שיעזור בהם כענין גנבא אפומא מחתרתא רחמנא קריא וזהו אל יכנסו לפניך ולא יצליחו לדבר עבירה ובלשון הרבים אמר עוברי דרכים לכל א' וא' שהתפלל שתעשה לו רצוני ואינו בדרך התורה ואינו נכון לפניך לעשות כן לא יכנסו לפניך תפלתו ואל תשיבנו מה שאמרו בגמרא בר' חנינא בן דוסא שהלך בדרך אתא מיטרא אמר רבונו של עולם כל העולם בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא וכשבא לביתו אמר רבש"ע כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא אמר רב יוסף מאי אהני צלותא דכ"ג לגבי ר' חנינא בן דוסא