אורח לחיים קסד

העולם נברא בעשרה מאמרות וכולם היו תלוים ועומדים עד ששי בסיוון שיקבלו ישראל אנכי לא יהיה הנאמר בדיבור אחד וזה שאמר שש הדיבור של אנכי על אמרתיך על כל עשרה מאמרות שנברא העולם כמוצא שלל רב כאדם שמוצא שלל רב כן שמח השי"ת בדיבור של אנכי שיקבלו ישראל ובזה מצא שלל רב שנתקיימו כל מעשה בראשית

לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך אל קנא פוקד עון וכו' מה שאמר פסל הוא מיותר כיון דאמר וכל תמונה אשר בשמים וכו' א"כ הכל בכלל ורש"י ז"נ פירש פסל ע"ש שנפסל ר"ל שנחצב ממקורו כמו פסל לך ואפשר לומר כי זה הוא בלתי אפשרי שיהא אדם עובד ה' ודבק בו שיעבוד ח"ו ע"ז אפינו כשהיה תאוה לע"ז שהיה יצרו של ע"ז בתקפו כיון שהוא דבוק להשי"ת אינו יכול להיות מחובר אל הרע אלא כשאינו דבוק אל השי"ת אז כשהי' בתוקף יצרו של ע"ז היה בו תאוה לעבדם וזהו פירש הפסוק כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים כי לא יוכלו לחצוב בארות נשברים כי אם מקודם אותי עזבו מקור מים חיים ופסל נק' ע"ש שנחצב ממקורו ודבר הנחצב ממקורו אינו דבוק עוד אל המקור וזהו שאמר לא תעשה לך פסל לך דייקא כלומר לך עצמך לא תעשה לך פסל לפרוד עצמך מן המקור חלא תמיד תהי' דבוק אל הש"י מקור הכל וכשתהי' דבוק אל השי"ת תמיד אז בוודאי וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת וכו' בוודאי לא תשתחוה להם ולא תעבדם כיון שתהי' דבוק אל הש"י אי אפשר לעבוד ע"ז ואמר הטעם כי אנכי ה' אלקיך אל קנא וקנאה שייך באחד שהיה לו אוהב ויש לו הנאה ממנו והולך ממנו ומדבק עצמו אל שונאו הוא מתקנא בו וכן בזה שהיה דבוק אל הש"י ונפרד ממנו ועובד הע"ז הש"י מקנא בו

לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכו' עיין באור החיים שבא לרמז שלא יהי' נושא עליו שם ה' לומר שהוא מעבדיו ועשה רצונו ואזהרה זו שלא ירמה הבריות בה' לומר שהוא מעבדיו ונא כן הוא ובכלל אזהרה זו שלא יראה עצמו צדיק יותר ממה שהוא עכ"ד ולהבין בפסוק דאמר לשוא ובגמ' אמרו איזה שבועת שוא כגון שנשבע לשנות את הידוע על עץ שהוא אבן ולא אמר לא תשא את שם ה' לשקר ונראה דאמרו בגמרא נידון הגאוה שאסור אבל בת"ח צריך שיהא בו שמיני שבשמינית הלשון נראה שיש בו דבר חכמה אם ללמד חלק מן ס"ד שהוא חשבון שמיני שבשמינית הוה ליה למימר חלק מן ס"ד וגם איך יפלס במאזני צדק דווקא חלק מן ס"ד ולא יותר ונראה שכתבתי לעיל בפסוק בחודש השלישי בשם התיקוני זוהר דשכינתא עילאה דהוא בינה הוא עולם הענוה כמ"ש בהקדמת תיקונים וז"ל דרגא תמינאה ביראת ה' וכו' וז"ל וענוה קטירא בדחילא הה"ד עקב ענוה יראת ה' מאן דאית בי' יראת ה' אייתי לי' לידי ענוה דאיהו שכינתא עילאה דיראת ה' עקב לגבי' ודא דרגא דמשה עכ"ל הרי דבינה שכינתא עילאה הוא עולם הענוה ובינה הוא עולם השמיני מתתא לעילא ובאמת המעלה הראשונה היותר גבוה מכל המעלות הוא הענוה ונמצא אדם שהוא עניו ויודע בעצמו שהוא עניו הוא ח"ו בגדלות גדול אבל באמת בכל העשר ספירות כל אחד ואחד כלול מעשר ונמצא בינה עונם הענוה ג"כ כלול מעשר ויש בו בינה שבבינה לומר שחלק ענוה שיש בו והוא מענה גדולה שיקטין עצמו במעלת ענוה לומר שמעלת ענוה שיש בו אין זה שלו רק מאתו ית' שרצונו הי' ית' להטיב לו ונגדל אותו קצת במעלה זו שהוא מעלה הראשונה שנשתבח בה משה רבינו ע"ה שהיה בו כל המעלות ולא נשתבח אלא בזו וחנן אותו הש"י ג"כ קצת במעלה זו כי כן הוא באמת ידוע בכל העבודות שאין אדם עושה כלום כמ"ש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזר לו לא הי' יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו ונמצא שהשי"ת הוא העובד והגומר כל מעשה העבדות ועשיית המצות ובחסדו ית' נותן שכר לאדם על רצונו וחפצו לעשות המנות כאילו הוא הגומר ועושה כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר כאילו עשה בעצמו ואם הוא בכל העבדות מכש"כ במעלה גדולה כזו מדת ענוה שיבין שאין זה מעלתו רק