אורח לחיים קסה

מאתו ית' וזהו ת"ח צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית כלומר שיהי' עניו ולא יחזיק עצמו לעניו שהוא גדלות גדול. אבל צריך להבין שאין זו מעלה שלו רק מאתו יתברך כנ"ל וזהו שמיני שבשמינית בינה שבבינה כנ"ל ואמר תלמיד חכם צריך שיהא שמיני שבשמינית אבל כל אדם אם יראה ויבדוק כל עבודותיו ועשיות מצותיו בחיפוש היטיב ומצא בכל א' פגם וקוצר העבודה הוא שפלות גדול כי כל עבודתו לא יוכשר בעיניו אבל תלמיד חכם אם יחזיק עצמו בשפלות גדול שכל מעשיו ועבודתו לא יוכשר בעיניו א"כ לא יוכל לפעול כלום בתפלתו ובכל עשיותו כיון שאינו מאמין בעצמו שיוכל לפעול אינו פועל כלום חבל צריך לת"ח מנהיג הדור להאמין בעצמו שיוכל נפעול בתפלתו ובעשיותו ולהחזיק עצמו במדת ענוה שח"ו לא יתגאה בזה שיוכל לפעול בתפלתו ובעשיותו ובמעלה כזו מדת הענוה שהוא גדולה מכל המעלות ולהבין שהכל הוא מאתו כל עבודתו ומכש"כ מעלה גדולה כזו ואפשר זהו כוונת חור החיים שהבאתי שכתב ובכלל אזהרה זו שלא יחזיק עצמו יותר צדיק ממה שהוא אבל כמו שהוא להחזיק עצמו צדיק מותר כדי להאמין ע"ע על תפלתו ועשיותו וזהו שאמר לא תשא וכו' לשוא כי הוא דבר ידוע ומפורסם לכל אף שהוא צדיק גמור הכל הוא מאתו ית' ואין זה מעלה שלו ופשיטא שלא יחזיק עצמו צדיק יותר ממה שהוא ועפ"י פשוט אמר לשוא ולא אמר לשקר כי נדרי ושבועת אונסין מותר לישבע לשקר כיון שאינו חילול השם אבל לשנות הידוע כשנשבע הוא חילול השם אסור אף באונס וע"כ אמר לשוא שהוא בוודאי אסור ואין בו היתר בשום אופן ואף באונס אסור

ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה וכו' להבין מה זה החיוב לעבוד בששת ימים והוה למימר ויום השביעי שבת נא תעשה מלאכה וכו' ונראה דהנה ידוע דששת ימים הם ששת מדות ביום הראשון חסד וביום השני גבורה וכו' כמ"ש האריז"ל בכוונת האריז"ל בכוונת שמו"ת וכשמקדש עצמו ומטהר בששת ימים ששת המדות שנא לאהוב שום דבר רק אהבת הבורא וכן כולם וכשמתקן כל הששת מדות אז בשבת נתגלה מדת מלכותו ויראתו כי כל המדות נתני חלק העשירית אל מדת מלכות ואז נעשית בסוד פרצוף כמ"ש בפ' כי תשא בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ע"ש והנה בכל הששת מדות כשעובד השי"ת במדות כגון שלא לאהוב שום דבר רק אהבת הבורא ית' וכן כולן אין העבדות בהתגנות רק בהתקשרות המחשבה אליו ית' רק בשבת הוא התגלות אלהות כמ"ש הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישא מוהר"ר דוב בער זלה"ה בא שבת בא מנוחה נקרא השי"ת כי בדבר שאין בו תנועה שהוא אין סוף נקרא מנוחה כלומר שבא כח הפועל בנפעל ונתגלה אלהותו בכל העולמות עכ"ד וידוע דמדת התקשרות נקרא כל וזהו ששת ימים תעבוד ר"ל בששת ימים תעבוד השי"ת בששת המדות ועשית כל מלאכתיך ר"ל בהתקשרות מלאכתך אליו ית' ולא בהתגלות ויום השביעי שבת לה' אלהיך ר"ל כשתעבוד השי"ת בששת ימים עם המדות בהתקשרות אז ויום השביעי מדת מלכות יהיה התגלות אלהות בכל העולמות ויתגלה מדת מלכותו ויראתו וזהו שבת לה' אלקיך כנ"ל

ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו להבין מה שאמר בא אלקים לשון דין גם שאמר לבעבור נסות מה נסיון שייך כאן ורש"י ז"ל פי' לשון הרמה ונראה דהנה אמרתי פי' הפסוק נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך דהנה אמרו רז"ל בשבת דאמר ההוא מינאה לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומא לאודני' וכו' ר"ל שאמרו נעשה ונשמע קוד' ששמעו אמר לו אנן דסגינן בשלימות כתיב בן תומת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם ועיין פירש"י ז"ל דסגינן בשלימותא התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושין מאהבה סמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בה עכ"ל: ונמצא העולה מזה על שהיו ישראל הולכין בתום לב כדרך העושין מאהבה נקראים ישרים וכתיב בנו תומת