אורח לחיים קס

פירוש ועיין פי' רש"י ז"ל וגם במשוך היובל פי' רש"י היובל הוא שופר של איל שכן בערביא קורין לדוכרא יובל ואין זה טעם לקרות השופר יובל וגם מלת המה הוא מיותר והנ"ל במשוך היובל יעלו בהר ואפשר לומר דבא לרמז דהנה איתא בתיקוני' תקונא תליתאה וז"ל ודא תיקונא תליתאה כגוונא דא בראשית ראש בית ורזה דמלה בחכמה יבנה בית ומאן דבעי למחזי למלכא לית לי' רשו למחזי' אלא בביתיה ורזא דמנה חכמה נא אשתמודעא אלא בביתיה כגוונא דא וכו' הרי מבואר שאי אפשר להשיג חכמה חלא כשהוא בעולם המחשבה הנק' בינה ומשם יוכל להשיג חכמה וזהו שכתב האר"י ז"ל בפירוש זמירות של שבת אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וז"ל היא אימא נק' יושב בשמים כי היא יושבת תוך ז"א ויסוד אבא מלובש בה סוד יוד וזהו היושב יוד בשמים עכ"ל כלומר שהוא בינה אימא ממשיך יוד שהיא חכמה בשמים כי אי אפשר להשיג חכמה בענין אחר אלא על ידי המשכת בינה ובינה נק' לבא הלב מבין ולשון אמירה נופל על מחשבת הלב כמו כי תאמר בלבבך וזהו והגבלת את העם סביב לאמר כלומר שלא יהרסו לעלות במחשבתם למעלה אלא הגבול שלהם יהיה לאמר אמירה מחשבת הלב בינה עולם התשובה שהיו ישראל אז בעולם התשובה כמו שכתב רש"י ז"ל בפסוק ביום הזה באו מדבר סיני מקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני מה ביאתן למדבר סיני בתשובה וכו' ועולם התשובה הנק' בינה זה יהיה להם הגבול שלא יעלה במחשבתם יותר ושלא ירצו לדבק בחכמה הנק' קודש רק יהיו בעונם המחשבה בינה עולם התשובה ולא יותר ובינה נק' יובל כמ"ש בזוהר שהוא עלמא דחירות ואמר אח"כ במשוך היובל כלומר שהגבול שלהם שיהיה בעולם התשובה בינה וכשימשיך בינה הנק' יובלא להם היוד שהוא חכמה אז יעלו בהר וזהו המה כמו להם כי כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה וזהו במשוך היובל להם חכמה אז יעלו בהר ועיין מ"ש בפ' בראשית במלת בראשית ואפשר זהו פירש מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו כי עולם התשובה בינה נק' מ"י גימטריא חמשים שערי בינה וזהו מי על ידי עולם התשובה יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו ועל ידי עולם התשובה יקום במקום קדשו הוא חכמה הנק' קודש כי בינה הנק' מ"י ימשיך לו חכמה אבל צריך להיות נקי כפים ובר לבב וכו'

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב עיין פי' רש"י ז"ל כל מה שיפול ממנו אף יחידי חשוב לפני רב ונראה דבא להזהיר לבל יתגאו בראותם כי באו למעלה גדולה כזו ויחפצו ג"כ לראות אל ה' ואיתא בזוהר פ' חיי שרה והכי פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר הוא רב ומאן דאיהו רב הוא זעיר וזה שאמר ונפל ממנו רב ר"ל יהי' להם נפילה ע"י שיהיו במדריגת רב בדעתם יהיה להם נפילה כי מאן דאיהו רב איהו זעיר

ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרן עמך ולהבין מה בא ללמדנו בזה ומה דהוה הוה. ונראה דאמרתי פירוש הפסוק בקהלת י"א ואם יפול העץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא עיין פי' רש"י ז"ל שם ולפירושו ואם יפול העץ בדרום ואם בצפון מיותר והל"ל מקום שיפול שם יהוא וגם דאמר שם יהוא והל"ל שם יהי' ואמרתי לפרש ע"פ מה שמקובל בידינו כשיש לאחד איזה שבירה ונפילה ליקח מנין ק"ס כמנין עץ ולמנות מנין י"ז ומנין כ"א ומנין כ"ו כמנין שלשה שמות והם ביחד מספר די"ן ולכווין להמתיק הדין ע"י שלשה שמות וגם ימנה אח"כ מספר ס"ד מנין דין וכשאמר ס"ה יכוון להמשיך האלף של אדני אלופו של עולם בתוך מדת מלכות למתק כל הדינין שבמדת מלכות וכשיערבם נמתק הדינין למעלה ג"כ ע"י האלף רחמים גמורים שאין בו תערובות דין כלל וע"כ יקח ק"ס כמנין עץ כי האדם עץ השדה ולי נראה להוסיף טעם כיון שיש לאדם איזה חסרות הוא שבירה ונפילה במעשה בעולם המעשה הוא אדני ומלת נפל הוא גימט' ק"ס וע"כ יקח פרוטות לצדקה מנין ק"ס כדי להקים הנפילה ע"י הצדקה כי צדקה תרומם גוי וע"י מעשה וכוונת העושה הפדיון להמשיך אלופו של עולם אלף של אדני בתוך הדין נמתקו כל הדינין ונתקנו כל השבירות ויתעלו כל הנפילות וידוע כיון שיש לאדם איזה שבירה ונפילה בוודאי הוא דין משמים על שפגם באחד ממדותיו או