אורח לחיים קמה

טעם ואמר הלשון חוק ומשפט משמע שניהם ביחד ועיין פירש"י ז"ל ונראה דאמרתי פירוש הפסוק בקהלת י"א ואם יפול העץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא עיין פירש"י ז"ל ולכאורה אם יפול העץ בדרום ואם בצפון מיותר והוה ליה למימר מקום שיפול שם יהוא וגם דאמר שם יהוא בואו ואלף בסוף והוה ליה למימר שם יהיה ונראה לפרש עפ"י מה שמקובל בידינו כשיש לאחד איזה שבירה ונפילה ח"ו ליקח ק"ס פרוטות מנין עץ ע"ש כי האדם עץ השדה ונמנות מנין י"ז ומנין ך"א ומנין כ"ו וכמנין שלשה שמות והם ביחד מספר דין ונכוון להמתיק הדין ע"י שלשה שמות וגם ימנה אח"כ מספר ס"ד כמנין דין וכשיאמר ס"ה יכווין להמשיך האל"ף אלופו של עולם מן אדני בעולם העשיה מדת מלכות ונמתקו כל הדינין שבמדת מלכות עונם העשיה וכשיערבם נמתקו הדינין ג"כ למעלה ע"י האל"ף רחמים גמורים שאין בו דין כלל ולי נראה להוסיף טעם כיון שיש לאדם ח"ו חסרון הוא ח"ו שבירה ונפילה בעולם המעשה המרומז לשם אדני ומלת נפל בגימטר' ק"ס וע"כ יקח ק"ס לצדקה להקים הנפילה ע"י הצדקה כי בהתפזר מעותיו לצדקה אז נעשה מן נפל צירוף אחד כנ"ל והוא צירוף אחד מע"ב שמות ור"ת שלו פזר נתן לאביונים ואז יקוים בו קרנו תרום בכבוד ונתרומם מהנפילה כי צדקה תרומם גוי ועל ידי מעשה הצדקה וכוונת העושה להמשיך אלופו של עולם אל הדין אלף של אדני המרומז לעולם העשיה וכשמשליך האחד אל ס"ד מספר דין קודם שיוציא משפתיו מנין ס"ה יערב אותם וממשיך אלופו של עולם בתוך הדינין ונמתקו הדינין ונתקנו כל השבירות ויעלו כל הנפילות למעלה וידוע כיון שיש לאדם איזה שבירה ונפילה ח"ו בוודאי הוא דין מלמעלה על שפגם באחד ממדותיו ועשה עבירה ח"ו מחמת שנפל לאהבה רעה או ליראה רעה או מחמת שאר מדותיו הרעים עשה איזה עבירה וידוע דדרום הוא מדת חסד מדת אהבה וצפון הוא מדת גבורה מדת הדין והאדם נקרא עץ וזהו אם יפול העץ בדרום שנכשל בעבירה מחמת אהבה רעה ואם בצפון שנפל בעבירה מחמת שנפל ליראה רעה מקום שיפול העץ ר"ל בכל מקום שנכשל ויפול האדם בעבירה על שפגם בשאר מדותיו וע"כ בא אליו ח"ו השבירה והנפילה בגשמיות בעולם המעשה שם יהוא ר"ל שם אתה צריך להמשיך אלף של אדני אלופו של עונם אל הדין מספר דין ס"ד וכשתשליך ותמנה עוד אחד אל הס"ד נעשה אדני ונמתק הדין בעולם המעשה המרומז בשם אדני ע"י אלופו של עולם שהמשיך אל הדין ויתקנו כל השבירות ויעלו כל הנפילות כי הוא רחמים גמורים שאין בו תערובות דין כלל וזהו שם יהוא כי יו"ד ה"א וא"ו של השם מרומז לעולמות עליונות שלמעלה מעולם העשיה וה"א אחרונה שבשם הוי' מרומז לעולם העשיה ובמלת יהוא הוא יו"ד ה"א וא"ו של השם וכנגד ה"א אחרונה שבשם המרומז לעולם העשיה כתוב אלף לרמז כי בעת הנפילה ח"ו צריך להמשיך אלף אלופו של עולם בעולם המעשה הוא דין וע"י אלופו של עולם רחמים גמורים שאין בו דין כלל ימתקו כל הדינין וזהו ע"י הצדקה אשר הוא מנשא ומרומם כל הנפילות כמ"ש צדקה תרומם גוי ובצירוף כוונת העושה כנ"ל ומים המרים הם דינין ומי סוטה יוכיח וזהו ויורהו ה' עץ ליקח מנין עץ ולהשליך אל המים ולהמשיך אל הדינין אלופו של עולם רחמים גמורים שאין בו תערובות דין כלל ובזה וימתקו המים וימתקו הדינין כנ"ל שם שם לו חוק ומשפט כי דבר זה ליקח מנין ק"ס כמנין עץ הוא כמו חוקה אבל יש בו טעם כנ"ל וזהו חוק ומשפט כנ"ל וזהו פירש הפסוק אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כי הצדקה נקרא זריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה והם זורעים בצדקה על כל מים ר"ל בין שיבוא לישראל חסדים הנקרא מים נותנין צדקה ואף על מים המרים מים הזדונים נמי נותנין צדקה ובזה מבטלין כל דינין וע"י זה משלחי רגל השור והחמור הקליפות משולחין מזה האדם שזורע בצדקה ואי אפשר להם לשלוט בו

א"י ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ע"כ קרא שמה מרה וילונו העם וכו' ויצעק אל ה' וכו' וימתקו המים וכו' ויאמר אם שמוע תשמע וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך עיין פירש"י ז"ל ולהבין מה שאמר ע"כ קרח שמה מרה והלא בתחלה נמי היה קרוי שמה