אורח לחיים קמד

לשון נשיאת יד דיד הוא לשון נתינה וכשהשי"ת אינו חפץ להשפיע רק לישראל לבד אז מעלה במחשבתו תכלית השפעה למה תשפיע שלא לצורך עבודתי ולא אשפיע רק לישראל שהם עובדים אותי ובמחשבה זו מתעלה הנתינה שבא רצון הנתינה למחשבה וזה נקרא נשיאת יד דיד הוא לשון נתינה מתעלה למחשבה וזהו והבאתי אתכם אל הארץ ומפרש ולמה אתכם ולא אומה אחרת אשר נשאתי את ידי חל המחשבה לחשוב שלא להשפיע רק לישראל בשביל עבודתי לשכן אתכם בה וזהו ענין נשיאת כפים של כהנים שמגביהים הנתינה למחשבה שלא ילך השפע רק לעמו ישראל וענין נפילת אפים הוא להיפך כשיש ח"ו רעה בעולם הגם שבוודאי הש"י עצמו יודע שהוא טובה אעפי"כ בעולם הזה נראה שהוא רעה וע"כ רצוננו נבטל וזהו ענין נפילת אפים למטה לארץ שהצדיקים מתנהגים לפי מה שנראה בעולם הזה השפל שלא יהיה בעולם הזה לפי הנראה רעה וזהו ענין מה שאמרו רז"ל שהכניס ר' חנינא ראשו בין ברכיו וחלצתו חמה של תינוק פי' שפעל בהכנסת ראשו בין ברכיו לבטל הגזירה לפי שנראה בעולם הזה שהוא רעה הגם שלמענה הוא בודאי טובה שימות התינוק אעפי"כ ביטל מפני שבעולם הזה נראה שהוא רעה והתעורר בהכנסת ראשו בין ברכיו להתנהג ע"פ הנהגת עולם הזה עכ"ד ודפח"ח ואפשר זהו פי' קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ר"ל שקול רנה וישועה באהלי צדיקי' כשימין ה' עושה חיל וימין ה' רוממה נתרומם אל המחשבה שלא להשפיע רק לישראל כנ"ל והנה כשמתעלה הנתינה דהיינו החסד אל המחשבה בא מדת החסד אל חכמה שהוא קו ימין וזהו ימינך ה' נאדרי ר"ל ימין ה' הוא חסד נתחזק כשבא אל חכמה וזהו נאדרי נאדר יו"ד כי יו"ד הוא חכמה וכשבא ימינך אל חכמה שם נתחזק בכח במדת צמצום שלא להשפיע רק לישראל כי מדת החסד הוא ג"כ כלי משבע מדות ואח"כ תרעץ אויב ומנצח כל המסטינים ומקטריגים וזהו פי' מי כמוך נאדר בקודש ר"ל נתחזק בחכמה הנקרא קודש

מי כמוך נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא נראה לומר ע"פ שפירש רש"י ז"ל נורא תהלות וראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו כמ"ש לך דומי' תהלה עכ"ל ומדרגה זאת הוא יראה הרוממות ע"י שמכיר גדולת הבורא ונפלאותיו שכל העולמות כאין נגדו מבין שאי אפשר להשיגו ולהגיד תהלותיו ויראת הרוממות הוא חכמה שהוא בחי' ראיה וראיה הוא אותיות יראה וזה שאמר נאדר בקודש כי חכמה נקרא קודש ותרגומו אדיר בקודשא נורא תהלות יראוי מלהגיד תהלותיו עושה פלא ר"ל שפלא העליון הוא חכמה עושה זאת ע"י שמשיגין חכמה יראה הרוממות ע"י זה יראין להגיד תהלותיו כאמור

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וכו' להבין מה שאמר שלקחה התוף בידה ומאי נ"מ מה דהוי הוי וגם ותען להם מרים ה"ל למימר ותאמר להם מרים ומלת ותען שייך לשון עניה לדיבור של קודם וגם דאמר להם והוה ליה למימר להן כמשפט הלשון לנקבות רבות ואפשר לומר דאמרו רבינו ז"ל שמשה אמר אשירה לה' וכו' והנה הנשים לא היו יכולין לענות למשה ולישראל דבר השירה כי קול באשה ערוה עד שהוצרכה מרים הנביאה ליקח התוף וידוע בשעה שאדם מכה על התוף ומדבר ג"כ בפה דבריו אינם נשמעים מפני קול התוף וכן כל הנשים החזיקו בתופים ובמחולות כדי שלא ישמע קולן ואחר כך היו יכולין לענות השירה אחר משה וישראל וזו ותען להם מרים שירו לה' וכו' ר"ל אחר משה וישראל שהיו אומרים שירו לה' כי גאה גאה היו עונות אחריהם אחר שלא ישמע בוודאי קולן לאנשים רק לה' וכן כל הנשים אחריה היו עונין שירו לה' וכו'

ויבואו מרתה וכו' וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו מה שאמר ויורהו ה' עץ ות"א וצלי קדם ה' ואלפי' ה' אעא ורמא למיא וכו' מה למוד שייך בעץ והוי ליה למימר ויראהו ה' עץ באלף וגם דאמר שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו הנה חוק בלי טעם הוא ומשפט הוא בטוב