נאות דשא צז

בכמה דוכתי וביותר בה' פסח בענין טחינת החיטין ע"ש ולפמ"ש אי"ה לקמן דמי ההוא להך דביטול איסור וא"כ לעולם י"ל דאסור לכתחלה לעשות כך ושאם עשאו במזיד להתיר את האיסור אסור עוד יש קצת ראי' לכאורה דהנה נהי שעקרו רוח אפ"ה הוא נטעו אח"כ בידים בכוונה ואפ"ה שרי ה"ה דאפילו העקירה הי' בכוונה אפ"ה שרי. אך דיש לדחות חדא דהא בלשון המשנה והפוסקים איתא לשון דיעבד גם בנטיעתו וא"כ מאן לימא לן דלא מיירי שנטע ג"כ שלא בכוונה בשוגג שלא כיון לבטל את האיסור ומכ"ש למ"ש הט"ז ביו"ד דאומר מותר שרי בביטול איסור. ותו דאפי' נימא דנטע בכוונה י"ל דכל שנטע הו"ל דיעבד והתירו לו לנטוע אף דאפשר לו לנטוע בלי הגוש מ"מ יהי' הפסד ואע"ג דאסרו גבי אין מבטלין איסור לכתחלה אפילו להוסיף עליו אם נתבטל ולא התירו משום הפסד אין לדמות גזרת חכמים זו לזו ולכאורה איכא קצת ראי' לאסור מדתני במתניתין לשון דיעבד אך דגם זה אינו ראי' כלל דתני שם בכמה דינים לשון דיעבד אע"ג דודאי שרי גם לכתחלה

אמנם העולה על דעתי לאסור לכתחלה הוא מההוא דב"מ דף ק' שטף נהר זיתי' ונכנס לשדה חבירו ז"א זיתי גדלה וז"א ארצי גדלה יחלוקו וקאמר התם דמיירי שנעקרו בגושיהן ולאחר שלשה שנים אבל תוך שלש הכל לבעל הזיתים דהא קרקע דאידך לא מהני לי' מידי דאם לא הי' הגוש שלו הי' עדיין ערלה ופריך עלי' לימא בעל הקרקע לי' אי אנא נטעי הוי אכילנה כולה לאחר שלש השתא יהיבנא לך פלגא א"כ הב לי עכשיו פלגא והוקשה להתוס' הא אפילו אי הוי נטע הי מוכרח לקנות נטיעות ותירצו דנטיעה דמי' קלים ולאחר שלש שנים יהיו עושין פירות הרב' ומסיק איפכא דאחר שלש הכל לבעל הקרקע מה"ט דהי' קונה נטיעות בדמים מועטים רק בתוך שלש יחלוקו יעו"ש והשתא קשיא הא נטיעה בת שנתה היינו נטיעה וא"כ למה כל שלש שנים יחלוקו הרי בשנה שלישית יהי' הכל לבעל הקרקע דיכול לומר שהי' קונה נטיעה בת שנתה (דהא כל נטיעה כבר עברו עליה איזה ימים ומכ"ש דאין מונין לשנות העולם כמבואר בסימן רצ"ד סעיף ד' וק"ל) עם הגוש ממילא בשנה השלישית כבר הי' אוכל פירותיהן ולמה אמרינן יחלוקו ודוחק לומר דעם הגוש דמי' מרובים דלא מסתבר כלל אע"כ דאסור לעשות כן במזיד ושאם עשאו אפשר דאסור כההוא דביטול איסור וכ"ת דאעפ"י שדמי' מועטים מ"מ צריך איזה נכיון לבעל הזיתים עבור אותן הדמים ומש"ה אוכל עדיין חצי פירות של שנה השלישית בעד אותן דמים מועטים שהיה צריך ליתן משים דבאמת בשנה השלישית מגיע לו הכל שהיה יכול לקנות נטיעה עם הגוש דז"א דמלבד שהוא דוחק גמור עדיין קשה מאן שם להו להתוס' לומר דנטיעה דמיה מועטים מי הכריחם לומר כך דלמא דמיה מרובים ואפ"ה פריך שפיר דהי' מנכה לו בעד נטיעתו פירות של שנה שלישית ומספיקים הם בעד דמי' מרובים ותו דהשתא דאתינן להכי שהי' קונה אילן עם הגוש א"כ הי' יכול לקנות אילן זקן עם הגוש והי' אוכל הפירות מיד ואע"ג דדמי אילן זקן מרובי' הרי נותן לו עבור זה פירות של ג' שנים ודוק היטב ובלא"ה כל מבין ובר דעת יראה שא"א כלל לסבול פירוש זה וא"כ לכאורה משמע מזה דאסור לעשות כן לכתחלה

אמנם ראוי לחקור מה איסור יהי' בעשיית הדבר לכתחלה ואפשר לכאורה לומר דאע"פ שיכול לחיות מן הגוש מ"מ ה"ל זה וזה גורם דקיי"ל דשרי בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות זוז"ג בידים דהו"ל כמו אין מבטלין איסור לכתחלה וכמבואר שם כך לענין ערלה גופי' בסעיף י"ב ע"ש דאין נוטעין אגוז של ערלה מה"ט דזוז"ג אסור לכתחלה וכ"כ הש"ך טעמא דהך מלתא בי"ד סימן קמ"ב ס"ק כ"ו ע"ש ולא מצינו היתר בזוז"ג לכתחלה אלא בגוונא דכ' שם ש"ך ס"ק כ"ה היכי דהוי הנאה דממילא. משא"כ נ"ד דמי ממש לשדה שנזדבלה ע"ש ותבין וממילא דא"ש הכל דהיכי שנעקר עם הגוש מותר לנטוע אפי' לכתחלה כמו שדה שזבלה בזבל ע"ז מותר לכתחלה לזורעה אבל אסור לזבל לכתחלה לזרוע ה"נ אסור לעשות כך לכתחלה

והרב בט"ז כתב בסימן רצ"ד ס"ק כ"ו דהיכי דיכול לחיות מן הסלע שרי ואין זוז"ג שייך כאן דכאן אין צריך א' לחברו כלל כיון דסגי בעפר הראשון עכ"ל ממילא לדבריו אין לנו טעם לאסור כלל בנ"ד לכתחלה כיון דלא הוי אפילו זוז"ג אכן דבריו תמוהים לי מאד חדא מה הקשה דהא נהי דהוי זוז"ג הא זוז"ג שרי בערלה כמבואר התם בסעיף י"ב ואם באנו לפרש כוונת הט"ז להתיר לכתחלה ולהביא ראי' לנ"ד דשרי אפי' לכתחלה ומש"ה כתב דלא הוי זוז"ג הוא תמוה מאוד מאחר דלא נזכר כלל בש"ע דין לכתחלה והו"ל להט"ז לכתוב דין זה בטעמו דשרי אפילו לכתחלה מה"ט תו תמי' לי מאוד דהא כבר כתב הב"י בשם הרשב"א דאם יכול לחיות היינו אפילו אין יכול לחיות ג' שנים רק קצת ימים אפ"ה שרי וכה"ג הא ודאי הו"ל זוז"ג ולא שייך טעמו של הט"ז דסגי בעפר הראשון דהא באמת לא סגי. ותו דהא כבר כ' הרב המגיד הובא בסמ"ע סימן קס"ח סק"ג דאע"פ שיכול לחיות מן הגוש ומציל מן הערלה אפ"ה הפירות אינם יכולין לגדל מחמת הגוש בלבד הרי דבאמת צריכין לקרקע ואפ"ה שרי וכה"ג הא הו"ל זוז"ג אע"כ דאפ"ה שרי כיון דמתגדלים הפירות גם מהגוש ומהאילן שהאילן אינו ערלה והוא יכול לחיות חיותו של עצמו מהגוש לבד. ממילא הו"ל זוז"ג א"כ לכתחלה יש לאסור

וראיתי שדבריו לקוחין מהפרישה והוא כ"כ אאידך בבא דאם אינו יכול לחיות מן הגוש אסור והקשה דאעפ"כ עושה אותו מעט גוש ג"כ מקצת הפעולה והו"ל זוז"ג ותירץ כיון דיכול העפר של הקרקע לעשות הגידול בלי עפר שסביב האילן לא הוי זוז"ג ע"ש והש"ך ססי' פ"ז נסתפק בדין זה אי הוי זוז"ג היכי שיש באיסור לבדו כדי להעמיד וכ' דמשאור אין ראי' די' לו כדי להחמיץ שאני ע"ש והשאיר בצ"ע לדינא ומדברי פרישה אלו יפשוט ספקו

ועתה אחרי הנחה זו שהניח הרב בפרישה דבה"ג לא הוי זוז"ג וכבר הסכימו כך האחרונים בסימן פ"ז דכל שדי באיסור לבד אפי' גם בהיתר לבד יש די לא הוי זוז"ג כרבנן דר"ש כמבואר בפ' בתרא דע"ז ובמרדכי ס"פ כל הבשר ע"ש א"כ קשיא לכאורה אמאי מותר היכי שיכולה לחיות מן הגוש הא אכתי לפי דברי הפרישה לא מהני הא מלתא כיון. דיש די בקרקע לבדה בלא הגוש א"כ אפי יש די גם בגוש לבד יש לאסור ולכן צריכין אנחנו לדברי הט"ז וצדקו דבריו היטב דהיינו שכ' ואין שייך זוז"ג הוקשה לו דאי דין זה מטעם זוז"ג מותר א"כ קשה הא יש די בקרקע לבדה מש"ה ההכרח לומר דכל שיכול לחיות מן הסלע אינו ענין כלל לזוז"ג והיינו דאע"ג דבכל דוכתא אסרינן בכה"ג היכי שיש די באיסור לבד ובהיתר לבד הכא שאני דהתורה שאסרה ערלה כל ג' שנים הראשונים לאכול מפרט לאו מאיזה טעם איסורא דרביעה על הקרקע לומר שאוסרת הפירות ביניקתה דהא קרקע דהיתרא הוא ואחר ג' שנים ג"כ יונקת מקרקע זו ושרי אלא אין כאן רק גזירת המלך על אילן חדש שפירותיו אסורים כל ג' שנים ואפי' זקן כל שנעקר ממקומו לבלי ראוי לגדל עוד ועפר אחר יקח דהיינו שנטעו במקום אחר הו"ל כאילן חדש ואסרתו תורה משא"כ היכי שיכול לחיות בגושו הראשון לא נקרא עליו שם אילן חדש וליכא כאן שום ענין ערלה לומר עליו דהוי זוז"ג איסור והיתר גרמו לו לגדל דהיינו גושו הראשון ושאר הקרקע דהא מצד הקרקע ליכא שום איסור ואיך נאמר שיש בו גורם דאיסורא הגע בעצמך אילן נטוע זקן ומגדל פירות במקומו ולקחו עוד עפר ממקום אחר ונתנו סביביו בכדי שיגדל ויתעבה יותר מבראשונה ודאי דליכא בהא איסור ערלה דנימא דהו"ל זוז"ג ומבואר בכמה משניות שהי' עושין כן תמיד והיינו דלא שייך כלל זוז"ג כיון דאין שום איסור בקרקע וכל האילן לא נתחדש אין כאן ענין ערלה והא נמי ממש דכוותי' ואין כאן ענין כלל לזוז"ג רק שהפרישה הקשה להיכי דאינו יכול לחיות מן הסלע דאמרינן דהוי ערלה ע"ז הוקשה שפיר דהוי זוז"ג כיון שנשאר בו קצת מגידולו הראשון א"כ גידול הישן וגידול החדש גורמים לו שיגדל ותירץ דהיכי דיש די באיסור לבד אסור ממילא סיוע של הגוש אין בו ממש ונקרא אילן חדש

ומתיישב כל מה דהוי קשיא לן על דברי הט"ז וביאור דבריו שהוקשה לו אחר דברי הפרישה דבאינו יכול לחיות אסור ולא שרי' משום זוז"ג כיון דיש די באיסור לבד א"כ גם ביכול לחיות הוי לן לאסור אפילו דיעבד כיון דיש די באיסור לבד ותירץ דכאן א"צ א' לחברו כלל כיון דסגי בעפר הראשון ולא שייך כאן זוז"ג ע"כ אין כוונתו דהכא שרי זוז"ג כיון דיש די בהיתר לבד דבאמת זה לא מהני כנ"ל אלא דקדק וכ' דאין שייך כלל כאן זוז"ג ר"ל דכל היכי דיכול לחיות בעפר הראשון אין עליו שם אילן חדש וליכא שום נדנוד ערלה ומש"ה אע"ג דאינו יכול לחיות רק קצת ימים כדברי הב"י בשם הרשב"א וכן נמי אע"ג דאין הפירות יכולין ליגדל ע"י הגוש לבד כדברי הסמ"ע בשם המ"מ אפ"ה לא שייך זוז"ג דאין כאן שום גורם איסור כי הקרקע היתר הוא וגם על האילן א"א כלל לחול שם הערלה דכל שיכול לחיות מגושו קצת לא הוי רק כמו שמוסיפין עפר סביבות האילן זקן שיתעבה יותר וכנ"ל וזה ברור בכוונת הט"ז

ולפ"ז ממילא אין לנו טעם לאסור בעשיית דבר זה לכתחלה וההוא דב"מ שהבאתי לעיל יש לדחות בכמה אנפי. גם מה דנקטה המשנה שטף נהר או עקרו רוח אורחא דמלתא קתני והפוסקים שהביאו דין זה נקטו לשון המשנה אבל באמת דשרי אפילו לכתחלה כיון דאין בידינו שום טעם לאיסור

אכן מטעם א' נראה לאסור לעשות כך לכתחלה כיון דאין אתנו יודע עד מה הוי שיעור שיכול לחיות ואין לנו עתה בקיאים בישובה של ארץ היטב לידע שיעור זה על מתכונתו. ובאמת הביא הב"י מהתוספתא בחינה ונסיון לזה לחפור גומא ולהשיב האילן בתוכו איזה זמן לראות אם יכול לחיות ואם מדינא דתוספתא צריך בחינה לזה כ"ש בדורינו זה יתמי דיתמי דלא תועיל אפי הבחינה ואפי' יחפור גומא וישים האילן בתוכו איזה ימים ויראה בבירור שחי מעיקרו אפ"ה אין לנו לסמוך ע"ז דהדבר פשוט וכן משמע מהרשב"א ומ"מ הנ"ל דאפילו כל גושו שלם סביביו אפ"ה לא לעולם יוכל להתקיים ממנו ובכל זמן מצטמק ורע לו ממילא אף שעמד כך שלשה ימים וראינו שגדל חיישינן שמא עתה נפסק כחו ברגע שהשליך עפר סביביו וכיון שכבר פסק פשיטא דהוי אילן חדש ואין היתר ביכול לחיות אא"כ משים העפר סביביו בתוך זמן חיותו ומכ"ש לפי מה שהעלה הרב בעל פרח מטה אהרן בחלק