נאות דשא צח

שני ס"ס ע"ה דבעי דוקא שיכול לחיות שלשה שנים יעו"ש במה שהאריך בענין זה א"כ פשיטא דא"א לעמוד על הנסיון והמבחן בזה והתוספתא שסמכה על הבחינה הוא דוקא בימיהם דבלא"ה היו בקיאים והוצרכו נסיון להחמיר משא"כ בדורינו דליכא בקי כמה שיעור עפר יהי' סביביו שיוכל לחיות ואף אם לחפור את כל הארץ באו סביבות השרשים כולם ובעומק הקרקע בכל התפשטות השרשים לבלתי יפסק מהשרשים אפי' כמחט ובכל סביבם יהי' כל העפר מ"מ אולי החפירה זעזעה העפר שסביבו שמחמת זה שוב אינו יכול לחיות מהעפר שסביבו כמו אילן שזעזעתו המחרישה השנוי בערלה וא"א לעשות דבר זה בידי אדם כלל. אא"כ נעשה מאליו בלי חפירה

וממילא ניחא דמש"ה נקטו במשנה וכל הפוסקים האי דינא בשטפו נהר או עקרו רוח דכל כה"ג שנעשה ממילא שפיר אפשר לו שיעקר כל גושו עמו בכל שיעור חיותו אבל בידי אדם א"א לצמצם דבר זה מש"ה נ"ל לאסור בכה"ג

ולכאורה מה"ט דכתיבנא הי' ראוי לאסור בדורינו אפילו שטף נהר או עקרו רוח לפי שאין אנו בקיאין כנ"ל אלא כיון שלא מפורש הדבר בפוסקים הרוצה להקל הרשות בידו ובאופן שיעשה עפ"י בקי והבקי יעשה היטב הבחינה המבואר בתוספתא שהביא הב"י אבל בידי אדם על ידי חפירה נראה לי לאסור ואפילו בדיעבד אם עשה כך נראה לי לפסוק הלכה למעשה שנוהג בו ערלה שלשה שנים ובהא אפשר ליישב ג"כ הסוגיא דב"מ הנ"ל וגם יתיישבו כל הראיות שכתבתי בריש דברי שיש ראיות מורים להיתר ויש לאיסור ועם כל הנ"ל יש ליישב הכל אלא שלא רציתי לה אריך כי כל הנ"ל נ"ל ברור להלכה ולמעשה אפילו בלי שום ראי' והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה ל"ג

מעשה בא לפני באשה אחת שבעלה בגד בה והרחיק נדוד זה כמה עדנים ואבי האשה עני המחזיר על הפתחים והוצרך לילך ולבקשו באשר ימצאנו ומצאו בעיר א' כמו ב' פרסאות מפה ואחר הפצרות ובקשות נתרצה לשלוח לה גט וגם שכר שליח להולכה והביא גט עם הרשאה כנהוג ונמצא בנוסח הרשאה בפנינו עדים ח"מ בשני בשבת תשעה ימים לחודש אלול שנת ה' אלפים תקנ"ג כו' מסר הבעל כו' כנהוג ובסוף הרשאה כתוב לאמר והגט שנעשה עליו פב"ב שליח להולכה נכתב ונחתם כו' באחד בשבת שמונה ימים לירח אלול כו' ואמת הוא שהגט זמנו ח' אלול א"כ משמע מתוך הרשאה שנתאחר הנתינה להשליח יום א' אחר כתיבתו אך השליח עומד וצווח כי ביום שנכתב נעשה שליח ומסרו לי דהיינו ח' אלול זולתי שכתיבת ההרשאה נתאחרה עד הלילה ויודעים אנו בב"ד של אותו מקום שהם בני תורה ומורין הדברים כי טעות נזדקרה מקולמסן לכתוב בהרשאה יום שעמדו בו או שהסופר טעה בכך ולא דקדקו הב"ד היטב אחר זה ועתה יש לספק אם ראוי ליתן גט זה לכתחלה בשגם שיש קצת עגון שאם לא יותן גט זה קרוב הדבר שתשב עגונה וכדי לברר דבר זה נבאר תחלה אם יש פסול בגט לפי המשמעות מההרשאה שנתאחרה מסירת הגט ליד השליח יום א' ואח"כ נדקדק היטב אם יש משמעות בהרשאה

גרסינן בפ"ב דגיטין במשנה נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר ע"כ משמע לכאורה דוקא בכה"ג שהחתימה מאוחר אבל כשהכתיבה והחתימה הכל ביום א' רק שנתאחר המסירה כשר אף לת"ק דהא ודאי כשנתאחרה החתימה נתאחרה גם המסירה ואם כן למה קאמר שנחתם בלילה תיפוק ליה דבלא"ה פסול מחמת המסירה אלא ודאי דבאיחור המסירה ליכא קפידא. והנה אליבא דריש לקיש ודאי ניחא דאיהו סבירא ליה זנות לא שכיחא ופסולא דנ"ב ונ"ב לת"ק משום פירי שתטרוף מזמן הכתוב בגט ובאמת יש לבעל פירות עד שעת חתימה ממילא כשהכתיבה והחתימה היה ביום א' תטרוף כדין משא"כ כשהחתימה מאוחרת תטרוף שלא כדין וענין הקול שכתבו תוס' בסוגיא שם דעדי מסירה מפקי לקלא ולא תוכל לטרוף שלא כדין זה אינו לר"ל דהא אין הע"מ יודעים רק שהמסירה מאוחרת וע"ז מפקי קלא. אבל אין יודעים שהחתימה מאוחרת ממילא לר"ל אף אם יוציאו קול שלא נתגרשה בזמן הכתוב בו אפ"ה תירוץ כיון דאין לבעל פירות משעת חתימה ונאמר אנו מסתמא העדים כדין עשו ולא חתמו אחר יום הכתיבה נמצא תטרוף שלא כדין ולא מהני קול זה רק לר' יוחנן דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ממילא כי מפקי לקלא דהמסירה מאוחרת שוב לא תטרוף ועיין בספר אלי' רבה כמדומה ששגג בזה וכתב דר"ל לא ס"ל דאיכא קלא ובאמת ז"א רק לדידי' לא מהני הקול כנ"ל הנה בארתי דלר"ל א"ש דאיחור המסירה אינו פוסל איברא דלר"י דס"ל פסולא דנ"ב ונ"ב משום שמא יחפה אע"ג דקטלא תלי בנתינה וזמן הנתינה כשהוא מאוחר יש לו קול מ"מ דוקא לענין פירות מהני הקול אבל לא לענין קטלא כמבואר כ"ז בתוספת ד"ה עד שעת הנתינה ובמהרש"א שם לפ"ז קשה למה תנא נבו"ב הא באיחור המסירה לבד ג"כ פסול

וראיתי שמתוך קושיא זו הוכיח הרמב"ן ז"ל בחדושיו דבאמת באיחור המסירה כשר וטעמא דמלתא משום דכי משני הש"ס גבי כתבי' ואותבי' בכיסתי' לא יקדים אינש פורענותא לנפשי' הכוונה דמשום זה הוי מלתא דלא שכיחא ומש"ה אפילו אי אתרמי מלתא ואקדים לא פסלוהו חז"ל והחזיק בדעת זו הרב מו"ה יהודא בן בולאט בתשובת תומת ישרים סימן ל"ה דמדלא תני במתני' רק נבו"ב מוכח דבנתאחר המסירה לבד כשר למסור אפילו לכתחלה ע"ש והרב בעל תומת ישרים בסימן צ"ו דחה דברי הרמב"ן דאין ראי' מהמשנה דהא אפילו לדעת הפוסלים בנתאחר המסירה היינו שלא יתן מידו לידה אבל ע"י שליח שפיר דמי דאית ליה קלא ממש אף לענין קטלא כדמוכח מהברייתא דהשולח ומשליש שבש"ס בדף שאח"ז וכמו שהביא הטור בסי' קכ"ז דעת ר"י. וכן דעת הרא"ש בתירץ א' יעו"ש. ממילא י"ל דמש"ה לא תני במתני' נתאחר המסירה כיון דכשר ע"י שליח לא פסיקא ליה למתני עכ"ד ולי נראה דאין זה דחי' כלל כי נראה פשוט דהרמב"ן ס"ל כשיטת רשב"א שהביא הר"ן דנבו"ב. או אפילו מוקדם גמור כשר ע"י שליח כיון דתו ליכא חששא ממילא הא דפסיל במתני' נבו"ב היינו כשיתן בעצמו ממילא מוכיח הרמב"ן שפיר דבנתאחר המסירה כשר. אף שלא ע"י שליח

והנה הב"ש סימן קכ"ז ביאר בענין זה ג' שיטות דעת הר"ן בין מוקדם גמור ובין נבו"ב ובין נתאחרה מסירתו הכל שוה ואין תקנה אפי' ע"י שליח ולא התירו ע"י שליח אלא בבא ממד"ה כיון דא"א בענין אחר וכן הברייתא דהמשליש גט בכה"ג מיירי שהלך לדרכו וא"א בענין א' מש"ה סמכינן אקלא אבל כשהוא בפנינו ואפשר לכתוב אחר לא התירו ולפ"ז בגט הבא ממד"ה אפי' מוקדם גמור כשר דלהר"ן אין חילוק בין ההקדמות ובכולם היכי דא"א בענין אחר שרי. דעת הרשב"א דאפילו מוקדם גמור שרי לכתחלה לשלוח ע"י שליח וסמכינן דע"י שליח יהי' קול. דעת הרא"ש דמוקדם או נבו"ב אין לו תקנה ע"י שליח כיון שנעשה בפסול אבל היכי שנתאחר הנתינה כשר לתירץ א' של הרא"ש אפילו בלא שליח ולתירץ ב' דוקא ע"י שליח ודעת הרמב"ם להכשיר אפילו בלא שליח באיחור המסירה והתוס' ס"ל דבנתאחר המסירה לא מתכשר אלא ע"י שליח ונסתפק הב"ש בדעתם אי במוקדם ונבו"ב נמי מכשרי ע"י שליח כהרשב"א או דס"ל במוקדם ונבו"ב כהר"ן דלא מהני שליח כ"ז נתבאר מדברי הב"ש ע"ש

ונראה לפשוט ספקו של הב"ש דהתוס' כתבו בד"ה נבו"ב פסול לר' יוחנן משום יחפה ולר"ל משום פירי עכ"ל בא לפרש דכי היכי דפליגי ר"י ור"ל בטעם פסול גט שאין בו זמן ה"נ פליגי בפסולא דנבו"ב דלר"י לא מפסל אלא משום חפוי ולא משום פירי והנה ודאי לשיטת רש"י בע"ב דלמ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה אמרינן לכל הבאה לטרוף אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך לשיטה זו א"ש דלר"י ליכא בנבו"ב טעמא דפירי דהא לא תטרוף בלי ראי' רק לר"ל הוא דאיכא טעמא דפירי משום דס"ל עד חתימה ושוב אין מקום לומר אייתי ראי' משום דמסתמא חתמו ביום שנכתב נמצא דלשיטת רש"י צריכינן שפיר לפרושי כדפי' התוס' אולם לשיטת התוס' עצמם ד"ה עד שעת דס"ל דלא אמרינן אייתי ראי' אלא מסתמא ביום שנכתב נמסר א"כ גם לר"י איכא בנבו"ב משום פירי דתטרוף שלא כדין אלא דהתוס' לשיטתייהו שכתבו שם דכל גיטין שלא נמסרו בזמן הכתוב בהן קלא אית להו לענין פירי ויאמרו לקוחות אייתי ראי' והקשו שם דא"כ נבו"ב למה פסול ותירצו משום חפוי דליכא קלא ממש לענין חפוי רק ע"י שליח והיינו הך שכתבו כאן דלר"י ליכא רק משום חפוי דאלו טרופה שלא כדין ליכא דהא איכא קלא משא"כ לר"ל דבחתימה תליא מלתא וקלא ליכא רק שהחתימ' מאוחרת אין קול זה מהני שלא לטרוף שלא כדין וכ"ז פשו' בביאור דברי התו' לפ"ז מוכח דהתוס' ס"ל כהרשב"א דאפילו בנבו"ב סמכינן אקלא מש"ה אי לאו טעמא דחפוי לא הוי מפסל לר' יוחנן דאי ס"ל כהר"ן דלא סמכינן אקלא אלא בבאין ממד"ה ומוקדם ונבו"ב א"כ כי היכי דשייך חפוי לר"י ה"נ שייך פירי אע"ג דאית לי' קלא וליכא למימר דכוונתם לפסול אפילו בבאין ממד"ה דז"א דבכה"ג חיפוי נמי ליכא אע"כ דכהרשב"א ס"ל וראי' לזה דהרי הר"ן כתב בפ' המגרש בסוגיא דג' גיטין פסולין דלדעת רש"י דאמרינן אייתי ראי' ליכא במוקדם פסולא דפירי ולשיטת התוס' דאין אומרים אייתי ראי' יש פסול במוקדם משום פירי ע"ש ואיהו מיירי אליבא דהלכתא דיש לבעל פירות עד נתינה דאלו למ"ד עד חתימה אין מקום כלל לומר אייתי ראי' הרי בהדיא דלשטת התוס' איכא פסולא דפירי אף לר"י והיינו ע"כ משום דהר"ן אזיל לשטתי' דס"ל דבמוקדם ונבו"ב לא סמכינן אקלא מש"ה פוסלין למוקדם משום טרופה וא"כ התוס' שכתבו דפסולא דמוקדם משום יחפה ע"כ דלא ס"ל כהר"ן אלא דגם במוקדם סמכינן אקלא ואף שהר"ן כתב כאן כדברי התוס' ע"כ צ"ל דלשיטת רש"י כ"כ כי היכי דצא יסתרו דבריו שבכאן לדבריו שבפ' המגרש ותו מוכח כך מדבריהם ד"ה עד שעת שהקשו למה נבו"ב פסול ותרצו דליכא קלא רק ע"י שליח אלמא דע"י שליח כשר ושאם הי' קול בלי שליח הי' כשר אף בלי שליח הרי דסמכינן אקלא בנבו"ב ואני תמה על הב"ש איך נסתפק בזה הלא מפורש כאן בפשיטות