נאות דשא כד

אותו שפוסק מלומר קדיש וא"כ לא עדיף מיא"צ ומבן ל'. וחולק עמה' בשוה. ולטעם הראשון שכתבתי ג"כ דינא הכי כיון דאין עדיפות ליא"צ הראשון רק שהניחוהו אדיני' שיהי' לו דין יא"צ וא"כ שוה הוא עם היא"צ לזה פשוט דלא אמרינן דמאחר שביטלו מעלות כל יא"צ נגד החבלים ומעלת יא"צ הראשון לא ביטלו לכן יהיה עדיף יא"צ הראשון מיא"צ דעלמא הא לא אמרינן אלא דשוין הן. מיהו נגד בן ל' לכאורה יש חילוק בין שני הטעמים דלטעם שני הנ"ל דיש ליא"צ ראשון דין הפוסק מלומר קדיש משמע דחולק בשוה עם בן ל' משא"כ לטעם הראשון דאין לו רק דין יא"צ משמע דנגד בן ל' אין לו רק קדיש א' אם יש הרבה קדישים לפי מה שראיתי בפרי מגדים שם וז"ל גם כלל אחר אמרו דסא דיש עדיפו' לבן ל' מיא"צ היכא דעכ"פ מגיע ליא"צ קדיש א' אבל היכא דאין מגיע ליא"צ שום קדיש אז אין בן ל' דוחה ליא"צ ועכ"פ יש ליא"צ קדיש א' כו' עכ"ל משמע לכאורה דאם יש הרבה קדישים עדיף בן ל' מיא"צ ואין נותנין ליא"צ רק קדיש א' ממילא כיון דיא"צ הראשון אין דינו רק כיא"צ אין לו רק קדיש אחד נגד בן ל' (מיהו דברי פרי מגדים אלו לא ידעתי כעת מקורם והמעיין בכל דברי הלבוש יראה דמשמע דלענין שום דבר אין בן ל' עדיף מיא"צ ואין ספר א"ר כעת לפני אולי שם מבואר) מיהו מדינא אכן לפי מ"ש לעיל דדינים אלו תלוים במנהג המקומות ועתה נתפשט המנהג דיא"צ ובן ל' חולקין בשוה ואזלי' בתר מנהג זה כמו דאזלי' בתר המנהגי' לענין שאין נותנין ליא"צ כל הקדישים כמ"ש לעיל בשם הפרי מגדים וכן אזלי' ג"כ בתר המנהג שנתפשט עתה שאין נותנין לבן ל' כל הקדישים ממילא דלפ"ז כיון דמנהגינו עתה דיא"צ ובן ל' חולקים בשוה כל הקדישים ממילא ה"נ יא"צ הראשון עם בן ל' וכן עם יא"צ חולקים בשוה הגם דאפשר יש טעם אחר למנהג זה שנותנין ליא"צ ראשון כל הקדישים ולאותו הטעם יהי' עדיף אפי' מבן ל' ויא"צ מ"מ לו יהא אלא ספק במנהג ודאי אין המנהג הספק מוציא מידי ודאי דהיינו מה שהוא מן הדין ותו דיותר מסתבר טעם המנהג כאשר ביארתי. ותו דכמדומה דגם המנהג כך הוא כאשר כתבתי היוצא מזה דיא"צ ראשון נותנים לו כל הקדישים נגד האבילים בני יב"ח. אבל עם יא"צ ובן ל' חולק בשוה. וכ"ז פשוט ולא הוצרכתי להאריך בזה רק להוציא מלב מי שהורה להם היפך זה והדבר ברור כנ"ל הנלפע"ד כתבתי ה"ק כו'

שאלה י"ב

נשאלתי ישראל אחד קנה מן נכרי פרדס אחד ובתוכו נטוע כמה מיני אילנות ובתוכם יש אילני תפוחים אשר המה מורכבים בתפוחי יערי הנקרא בל"א קוואסניציש ועתה גדלו ונתעבו ונעשו אילנות טובים למאכל רק שנודע בבירור שתחלתם הי' ע"י הרכבה כנ"ל וגם ידוע שכל עובדי האדמה מרכיבים כך באופן שאין ספק שגם בפרדס זה כך נעשה אי שרי לישראל לקיים האילני תפוחים הנ"ל או לא

תשובה שנינו במשנה פ"א דכלאים התפוח והחזרד כלאים זה בזה ופי' הרע"ב חזרד תפוחי יערי תרגום וכפתור וחיזר עכ"ל ר"ל דלהכי קראוהו חזרד היותו דבר עגול וכדורי לכן נקרא חזרד לשון חיזר וביארו בירושלמי ובפוסקים הטעם דאע"פ שהפרי והעלין דומין זה לזה אפ"ה הוי כלאים דהלכו חכמים בזה אחר טעם הפרי וע"ש בתוי"ט. הנה לכאורה מבואר מזה דהחזרד הן הן הקוואסניציש שלנו דאע"פ שהפרי והעלין דומין מ"מ הנה עינינו רואות דהטעמים רחוקים מאוד שהרי אינם נאכלים כמות שהן חיין אם לא ע"י כבישה או שליקה לכן הוי כלאים וכלשון הרע"ב כ' ג"כ העט"ז ביו"ד סי' רצ"ה וכן הוא שם בדפוס בש"ע יעו"ש. ואע"פ שהוסיף שם תיבה אחד וז"ל חזרד מין תפוחי יערי תרגום כו' אין לדקדק אלשון מין לומר שאינו תפוח ממש אלא מין תפוח ולהוכיח מזה שאין הכוונה לאותן קוואסניציש שלנו שהרי הן תפוח ממש דאדרבא נראה למידק איפכא דהרי באמת ביארו שהן דומין ממש בעלין ובפרי וא"כ משמע דהיינו הקוואסניציש לא איזה מין אחר שאינו דומה וממה שכ' תיבת מין אין כדאי להוכיח מזה דהא באמת אנו רואין שחז"ל אמרו שהם כלאים א"כ אינו תפוח ממש אלא שני מינים ולכן יתכן שפיר לומר מין תפוח דבאמת אינו תפוח ממש דהא הן כלאי' זה בזה ותו דהרי הכרו' והתרובתר כ' שסהתרובתר מין כרוב שקלחים שלו דקים ולא כ' סתם כרוב שקלחים שלו דקים והרי שם באמת הכל הוא מין אחד ואינם כלאים זה בזה ואפ"ה כ לשון מין כרוב וזה פשוט

אמנם הר"ש כ' חזרד כעין תפוח ומשליכין פיריו לחזירי עכ"ל משמע לכאורה דאין הכוונה על הקוואסניציס שהרי הם מאכל בני אדם אכן עדיין אפשר דכוונתו דבלא כבישה אינם ראוים רק למאכל חזרים ובאמת כך הוא בקוואסניציש שלנו וכמ"ש לקמן אי"ה בשם הט"ז ותו נראה דאפי' נימא דהר"ש אינו מפרשו על הקוואסניציש מ"מ האחרונים הרע"ב והעט"ז שראו דברי הר"ש ודאי חולקים עליו מדהוצרכו לפרש טעם היותו נקרא חזרד ע"פ התרגום וכפתיר ולא פירשו כפשוטו כדברי הר"ש לפי שהוא מאכל חזרים אע"כ דבאו לומר דאינו כלל מאכל חזרים ואפ"ה הוי כלאים סוף דבר אפי' אם ספק אצלינו אם הקוואסניציש הן הן החזרד או לא ופשט דברי האחרונים מורים כך ואיסור' דאוריית' הוא אפי' לקיימם ואפילו בח"ל ואע"ג דמלקות ליכ' בקיומם כדאי בע"ז היינו כמ"ש התו' שם משום דהוי לאו שאין בו מעש' אבל עכ"פ אסורא דאוריית' הוא א"כ מאן ספין ומאן מפיס לומר קבלו דעתי להתיר ספק איסור דאורייתא ואסור לקיימם וטעמא דמלתא בשביל ריחוק הטעמים שביניהם שא"א לאוכלם אלא ע"י כבישה: אמת שאומרים עובדי האדמה כי גם ביער נמצאים לפעמים מעט מן המעט אילני תפוחים אשר הם טובים וגדולים מן הקוואסניציש ונפש היפה תאכלם בלא כבישה ואלו היה בא לפני אילן תפוח מורכב באילן כזה לא הייתי אומר בו לא איסור ולא היתר לפי דברי האנשים שאומרים כי אותן אילני היער אם יקחוהו כך ליטעו בפרדס ולעבדו ולשמרו היטב יהי' טוב פריו למאכל הגם אם לא יהי' טוב כ"כ כמו התפוחים היפים מ"מ אין ריחוק בטעמים כ"כ ואי משום שזה גדל בפרדס וזה ביער בודאי משום הא לא הוי כלאים וכיון שאין בהם כ"כ ריחוק הטעמים אין כח בידינו לאסרו דמסתברא שאין זה בכלל חזרד אע"פ שמקומו ביער משא"כ אלו הקוואסניציס שבכל מקום שיהי' לא ישנו טעמם למעליותא נראה דהיינו חזרד. ואפשר שלזה כיון העט"ז במה שהוסיף תיבת מין וכ' מין תפוח יערי לומר דלאו במה שגדל ביער תליא מלתא אלא שהן מין בפני עצמן ולאפוקי הני תפוחים דלעיל הן מין תפוחים היפים רק שבהיותן עומדי' ביער ואדם אין לעבד' ולשמרם נשתנו קצת לגריעותא ואפילו הכי לא יצא מן הכלל המין ולא הוי כלאים זה בזה משא"כ הקוואסניציס הן מין תפוח יערי כן צ"ל לכן באילן כנ"ל לא הי' כח בידי לאסרו ואעפ"כ לח הייתי מתירו בבירור

ואולם אין להתיר בנ"ד ולומר דכיון שישראל קנה כך מהנכרי ולא ידעינן אם מהקוואסניציש הגרועים לקח להרכיב או מאותן תפוחי יער הנזכרים והוא ספק לכל העולם שא"א לברר עכשיו שכבר נתעבו כל האילנות המורכבים א"א להפריד היחור המורכב מגוף האילן ולברר גוף האילן מה הוא וא"כ נתלה שלקח מאותן האילנות מטעם דהוי ס"ס ספק אולי לקח מאותן האילנות הנ"ל ואת"ל שלקח מהקוואסניציש אולי הקוואסניציש אינם החזרד דהא לא אסרנום לעיל אלא משום ספיקא שמא הם החזרד וא"כ הוי עכשיו ספק ספיק' דשרי אפי' בדאוריית' הא ליתא מכמה טעמים חדא דכבר העלה הרב בעל מנחת יעקב בתורת השלמים בקונטרס הספיקות במחודשים אות ח' וז"ל ודוקא ספיקא דפלוגתא (דרבוותא אם יש עוד ספק בלא ספק דפלוגתא מתירין מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמאן דאסר ואת"ל. כמאן דאסר מכל מקום. הרי יש כאן עוד ספק) אבל אי נסתפק לן מה אמר בי' קמאי כו'. לא מיקרי ספק כלל כו' דכל זה מיקרי ספק חסרון חכמה כו' וע"ש בס"ק ח' שהביא בשם תשובות אחרונים וז"ל דכ"ע מודו כשכל אחד מהתנאים או אמוראים או פוסקים מובן וברור דעתם וצריך הכרעה מפלוגתא שבשניהם ואז הלך אחר המקיל בדרבנן ככל ספק דרבנן אבל בהלכה פסוקה שאין אנו מבינים דעתם פשיטא דמחמרינן עכ"ל והיינו בין לענין ספיקא דרבנן ובין ס"ס במידי דאורייתא והטעם דספק זה הוי כעין ספק חסרון ידיעה ולפ"ז ודאי דבנ"ד דהלכה ברורה נשנית במשנה התפוח והחזרד כלאים זה בזה רק שאין אנו מבינים כוונתם של בעלי המשנה אם כוונתם על הקוואסניציש שלנו או לא. פשיטא שאין זה נכנס בגדר ס"ס דהוי כעין חסרון חכמה ומכ"ש בנ"ד דהוי חסרון חכמה ממש דאין אנו בקיאים לידע אם הקוואסניציש אלו הן מין תפוחים או לא ואע"ג דלפמ"ש לעיל דמדברי הר"ש משמע דהחזרד לאו היינו הקוואסניציש רק דהער"ב והעט"ז פליגי עלי' א"כ הוי ספק דפלוגתא וראוי ג"כ לדונו לס"ס. ז"א חדא דהרע"ב והעט"ז בתראי נינהו וראו דברי הר"ש ופליגי עלי' א"כ ראוי לפסוק כוותייהו ולא נכניסנו כלל בגדר ספק פלוגתא דרבוותא ותו דכבר כתבתי דיותר נראה דגם מלשון הר"ש אין ראי' ושגם כוונתו יכול להיות על הקוואסניציש וא"כ דעת כל המפרשים שוה בזה רק דלא ידעינן כוונתם אי מיירי אינהו מהקוואסניציס או איזה מין אחר דוקא. וא"כ בקוואסניציש שלנו אסתפק לן מאי אמור בי' קמאי וזה אינו בגדר ספק כנ"ל וא"כ ליכא הכא ס"ס רק ספק אחד שמא לקח הנכרי להרכיבם מאותן אילנות הטובים הנמצאים ביער דלא הוי כלאים כנ"ל

שנית נראה דהאי ספק נמי לאו ספק הוא כלל דודאי דרובא הנמצאים ביער הם קוואסניציס הגרועים ואותן אשר הם יפים קצת אינן רק מיעוטא דמיעוטא בדרך מקרה והזדמן וא"כ אזלי' בתר רובא וליכא ספק כלל שמא לקח מהיפים אלא ודאי מהרוב לקח שהם הגרועים ואין לומר דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דקי"ל אפי' לקולא כגון ט' חניות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה ולקח מהקבוע מא' מהן ואינו יודע מאיזה לקח אינו ודאי איסור רק ספק הא ליתא דהא נכרי שלקח שלא בפנינו ואח"כ נמצא בידו קי"ל דהוי כפירש דאזלי' בתר רובא כמבואר בסי' ק"י ומבואר שם בדברי האחרונים דט' חניות מוכרות בשר נבילה וח' בשר שחוטה ונמצא ביד נכרי שלקח שלא בפנינו הוי ודאי איסור וחייב מלקות עלי'. ממילא בנ"ד שהעכו"ם לקח להרכיב שלא בפנינו אזלי בתר רובא וליכא שום ספיקא מיהו אפי' אם הי מזדמן שישראל ראה בעת שלקח הנכרי האילנות מהיער להרכיב מהן דבכה"ג קי"ל בסי' ק"י דהוי קבוע אפ"ה לא הוי