נאות דשא כה

ספק דהא רוב הפוסקים ס"ל דבה"ג דהוי פירש לפנינו אינו אלא קבוע דרבנן להחמיר אבל מדאורייתא הוי פירש אפי' בכה"ג שפירש בפנינו או שלקח הנכרי בפנינו ולא אמרינן לקולא דהוי קבוע וא"כ הוי ודאי איסור דאורייתא אפי' ראה הישראל עת שלקח הנכרי האילנות דאזלינן בתר רובא ואין צורך להאריך בזה כי כל זה מבואר בסי' ק"י היטב

שלישית דהפי' אם הי' לוקח מן הקבוע ונימא ג"כ דמה שנסתפקנו בהקוואסניציס אם הם החזרד או לא נחשב שפיר לספק אפ"ה אין להתיר כאן מטעם ס"ס. כי נראה דבה"ג בנ"ד שיש בחנות ספק טריפה ובהשאר כשרות ולקח מן הקבוע אין זה נקרא ס"ס כאשר אבאר ומצאתי שהרב פר"מ בי"ד סי' ק"י חקר בדין זה וז"ל שם בשפתי דעת סקי"ד החקירה האחת כיון דקבוע חידוש הוא דחדוש לן רחמנא דלא אזלינן בתר רובא א"כ כ"ש דלא מהני ס"ס בקבוע או דלמא אין לך בו אלא חידושו ובס"ס מהני כגון ט' חניות מוכרת בשר שחוטה וא' ספק טריפה מהו ולא דמי למ"ש המחבר בסעי' ד' דהתם העירוב אח"כ ומיהו למ"ש הש"ך בס"ק כ"ו דהעיקר כהרב דלא מהני ס"ס דקבוע אף דחידוש הוא אלא בפי' לפנינו דהס' מטעמא די"א דפי' הוי דרבנן ולא הוי ספק א' מן התור' משא"כ כאן דהספק הא' מן התור' הוא ועדיין יל"ע בלא נודע עד הח"כ להרה"ה עכ"ד. כוונתו דבסעי' ד' שם פסק המחבר בלקח מקבוע ונתערבה אח"כ באחרות שרי מטעם ס"ס והרמ"א אוסר מטעם שהספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספיקא להתיר רק תערובות לא מיקרי ס"ס כמו שפסק בסעי' ט' בספק טריפה שנתערב דהוי ספיקא בגופו וס' א' בתערובות לא הוי ס"ס הואיל והספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספק רק שנתערב יעו"ש. ותמהו בחמת כל האחרונים על המחבר איך התיר בסעי' ד' ולא מצאו שום ישוב רק מה שתירץ הש"ך ס"ק כ"ב והחזיק בדבריו המנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"א דס"ל להמחבר דהואיל וקבוע חידוש הוא דבכל התור' כולה אזלי' בתר רובא אין לך בו אלא חידושו ואמרינן דלא אסרתו תורה רק כשהוא בפ"ע משא"כ כשנתערב אח"כ. אכן לדינא הסכי' בסקכ"ו כהרמ"א דלא אמרי' בו אין לך בו אלא חידושו ולא הוי ס"ס ואין להתיר רק בפירש לפנינו אף דקי"ל דזה הוי ג"כ קבוע מ"מ הרבה פוסקים ס"ל שאינו רק קבוע מדרבנן ומן התורה הוי פירש וא"כ אין הספק הראשון אסור מן התורה והוי שפיר ס"ס ועתה קאמר הרב פרי מגדים בט' חניות שמוכרת כשרות וא ספק טריפה לדעת רמ"א פשיטא דאין כאן ס"ס דהא הספק הראשון אסור מן התורה ככל ספק טריפה ואין כאן עוד ספק רק תערובות דהיינו מה שנאמר דלמא לא זה הוא והוי שני גופים וגרע מספק טריפה שנתערב דהתם נתערב עכ"פ ברוב וכאן קביע הוי כחד בחד דהא כמע"מ דמי ולדעת המחבר יש להסתפק דאע"ג דלא הוי ס"ס בכה"ג מ"מ קבוע חידש הוא וי"ל דאין לך בו אלא חידושו דוקא אבל כשיש בו עוד ספק שרי או לא דדוקא כשנתערב אחר שנלקח מקביעתו שייך שפיר סברת דאין לך בו אלא חידושו כשהוא בעין משא"כ אותו הספק שהי' בו בעת שנלקח מהקביעות כל זה אסרה תורה ולזה הדעת נוטה למבין. ועכ"פ לדינא בלא"ה הא קי"ל כהרמ"א דל"א כלל אין לך בו אלא חידושו ונסתפק בלא נודע הספק טריפות בחנות עד אחר שנלקח החתיכה די"א דזה הוי פירש והרא"ה חולק אולי בס' טריפה גם הרא"ה יודה הרי ביארתי דברי הפרי מגדים דלדינא דקי"ל כרמ"א לא הוי ס"ס בכה"ג ואולם דבנ"ד גם המחבר מודה דלא הוי ס"ס דהא כבר כתבתי שאין טעם אחר לפסק המחבר רק מחמת דקבוע חידוש הוא ואמרי' אין לך בו אלא חידושו והיינו דוקא ברוב כשרות דאז האיסור היא חידוש כיון דבכל דוכתא אזלי' בתר רובא משא"כ בנ"ד דאדרב' הרוב הם קיואסניציש שיש בהם ספק איסו' ומיעוטא דמיעוטא הן אותן שאין בהם איסור רק שאנו עושין אותו ספק מחמת קבוע וא"כ אין שייך לומר חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דאדרבא בלי החידוש הוא ודאי איסור וזה פשוט. ומדקדק בזה לשון המחבר שם בסעי' ד שכ' בזה"ל רוב חניות מוכרת בשר שחיט' ומיעוט מוכרת ב"נ ולקח מא' מהן וא"י מאיז' לקח ונתערב' באחרו' בטלות ברוב מטע ס"ם ע"כ דלכאורה תחלת דבריו שפת יתר הוא דהא בסעי' הקודם ביאור היטב ענין כל קבוע כמע"מ דמי וה"ל לכתוב בקיצור לקח מהקבוע ונתערב באחרות בעלות כו' אלא נראה דבכוונה כ' כן דהרי בכל דוכתא אין חילוק בלקח מהקבוע בין אם הרוב היתר או הרוב איסור. דבין כך ובין כך דינו כמחצה משא"כ כאן כיון דאין טעם המחבר רק משום דקבוע הוא לכן אמרינן דע"י תערובות לא חדית לן רחמנא ממילא זהו דווקא ברוב היתר מש"ה לא כ סתמא לקח מהקבוע דהוי משמע בכל ענין ובאמת דכאן אינו כך לכן כ' בהדיא רוב חניות מוכרת בשר שחוטה להורות דדוקא בכה"ג משא"כ ברוב טריפות או אפי' במחצה טריפות דאז אינו חידוש לא שרי בנתערב אח"כ וזה נ"ל נכון. ממילא יצא לנו דבנ"ד שהחיסור הרוב וההיתר מיעוט ממילא אפי' אם הי' נלקח מן הקבוע ונחשוב ג"כ הקוואסניציש הגרועים לספק אפ"ה לא הוי ס"ס אפילו לדעת המחבר כנ"ל ומכ"ש לדעת רמ"א דקי"ל כוותי' וג"כ אין שייך להתיר בכאן עפ"י מה שצידד הפ"מ שהבאתי לעיל בסוף דבריו במה שלקח קודם שנודע הספק טריפות דלא הוי קבוע אפי' להרא"ה ומכ"ש לדעת הר"ן וסייעתו שהביא בש"ך שם סקי"ד דאפי' בודאי טריפה אמרינן קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך דהיינו מעת שנודע האיסור אבל מה שלקח מתחלה לא ה"ל קבוע נאמר דגם כאן הוי כלא נודע וכמ"ש המג"א סי' תל"ט סק"ג לענין ס"ס וז"ל וקשה דבי"ד סי' ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד והכא כיון שנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד הספק השני שמא אכלו וצ"ל כיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה השעה נודעו ב' הספיקות ביחד א"כ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לומר שיבדוק אלא אחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחו אותו בבית ואז חל ג"כ ספק השני שמא אכלו עכ"ל ממילא ה"נ י"ל בנ"ד דבעת שלקח האילן מן היער מה לנו להסתפק בו שום דבר ומה לנו להסתפק אם הוא חזרד או לא עד אחר שהרכיב בתוכו וא"כ הוי כלקח עד שלא נודע האיסור וה"ל קבוע. דהא ליתא חדא דאדרבא אי נימא דבה"ג לא ה"ל קבוע א"כ אזלי' בתר רובא והרוב הוא איסור ותו דנראה פשוט דסברות המג"א לא נאמר אלא לענין ס"ס דבעי' שיוודעו ביחד שאם נודע הראשון מתחלה כבר אסרתו ואין אתה יכול לעשות ממנו ספק ספיקא מש"ה אע"פ שנודע מ"מ כל שלא הי' לנו שייכות לאסרו תחילה בעת שנודע ה"ל כלא נודע דהא אין אני יכול לומר בו כבר אסרתו משא"כ לענין קבוע דהטעם הוא משום דאמרינן אין לך בו אלא משעת חידושו ולא מה שלקח קידם שידענו מהקביעות ממילא כל שידענו מקביעתו אף שלא הי' שייכות לנו לאסרו ה"ל שפיר קבוע דאז הוא כבר שעת חידושו כן הוא פשוט וברור לחכם ומבין מדעתו

איברא מה שיש לדון ולומר בנ"ד אם היו הקיואסניציש נחשבים לספק אם הם החזרד או לא וגם שנלקח האילן מהקבוע הי' מקום להתיר לפי דברי המ"ב בתשובה דפסק בספק א בגופו וספק א' בתערובות אם לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב חשבינן לי' שפיר לס"ס ואף שהש"ך והט"ז חולקים עליו הנה המנחת יעקב קבע מסמורת לסברא זו כאשר אבאר לקמן וכ' דהסומך להקל בכה"ג לא הפסיד וגם הרב בפרי מגדים דעתו עכ"פ בהפסד מרובה לסמוך על סברא זו ולדבריהם י"ל דספק טריפה שנתערב אפי' חד בחד כל שלא נודע הספק איסור עד אחר התערובות נחשב שפיר ס"ס דחד בחד נמי מידי ספק עכ"פ לא נפיק ומכיון שלא נודע הספק א' בלי חבירו שרי מטעם ס"ס וממילא דלפ"ז בנ"ד שכבר כתבתי תחלה דלענין ס"ס הוי כלא נודע הספק הראשון מתחלה וא"כ כיון דקי"ל כל קבוע כמע"מ א"כ אינו אלא כתערובות חד בחד. ולכן הוי שפיר ס"ס כיון דנ"ד הוי כלה נודע ומצאתי שהרב פרי מגדים נסתפק בזה בשפתי דעת ריש ס"ק ס"ג וז"ל ומ"מ ודאי אי ספק איסור נתערב חד בחד ולא נודע אין להתיר אף בהפ"מ וצ"ע עכ"ל הרי שהניח דין זה בצ"ע וא"כ נדון דידן אי הוי קבוע עדיין יש לדון בו

ואמינא דהא ליתא מתרי טעמי חדא אף אם נניח להרב פרי מגדים במקומו דתערובת ספק איסור חד בחד ספיקא דדינא מ"מ כאן יש לאסור בתורת ודאי והיינו דלדעת הר"ן וסייעתו שהבאתי לעיל דס"ל בקבוע דאורייתא מה שלקח קודם שנודע האיסור אזלינן בי' בתר רובא מטעם דאין לך בו אלא משעת חידושו ולדעתם פשוט דה"ה לחומרא אמרינן הכי כגון ט' חניות מוכרת נבלה וא' כשרה ולקח קודם שנודע האיסור אזלינן בתר רובא ודיינינן להחתיכה כודאי איסור דדין קבוע דחדית לן רחמנא דלא אזלינן ביה בתר רובא אינו אלא משעת הודעת האיסור. וא"כ בנ"ד אף אם לקח מהקבוע מ"מ כיון דדיינינן לי' כלא נודע עדיין א"כ אזלינן בתר רובא ולא נחשב כלל לקבוע והרבה מהאחרונים החזיקו כדעת הר"ן זו. והרב פרי מגדים בשפתי דעת ס"ק י"ד סיים דבהפ"מ שפיר יש לסמוך על סברא זו וח"כ פשיטא דלחומרא יש לאסור כסברת הר"ן ומכ"ש דיש כאן הרבה ספיקות ופלוגתות לאיסורא והוי כמה ס"ס לאיסור חדא דלמא הלכה כהר"ן ולא הוי קבוע ואת"ל דהוי קבוע שמא הלכה כהש"ך והט"ז דספק א בגופו אפי' לא נודע הספק הראשון עד אחר התערובת לא הוי ס"ס. ואת"ל דהלכה דבלא נודע הוי ס"ס דלמא בחד בחד לא הוי ס"ס. ואת"ל דאפילו בכה"ג הוי ס"ס דלמא אותן האילנות גופייהו נמי בכלל חזרד יחשבו דכבר כתבתי בתחלת דברינו דגם זה אינו ברור להיתר וא"כ פשיטא דאסור בנ"ד. ואע"ג דכתבתי בתחלה לחלק דדברי המג"א גבי עכבר אינם אמורים רק לענין ס"ס דבעינן שיוודעו ביחד לענין זה הוי ההוא דעכבר כלא נודע כיון שלא היה שייכות מתחלה לאסרו הו"ל שפיר קבוע וא"כ אין יוצא לנו שום איסור מכח דעת הר"ן דלענין קבוע הוי שפיר נודע ולענין ס"ס הוי לא נודע ז"א דאע"ג דלענין קבוע הו"ל נודע ולענין ס"ס הו"ל לא נודע מ"מ לצרף שניהם ביחד ולהתיר הא לא אמרינן דהו"ל תרתי דסתרי אהדדי וכיון דאתה בא להתיר מחמת ס"ס ואמרת דחשבינן לי' כלא נודע כלל הספק הראשון שוב לא תוכל לומר כלל דהו"ל קבוע כיון דלא נודע וכה"ג מצינו בכמה דוכתא והוא ברור בסברא לכל בעל מוח ושכל

שנית אני אומר בגוף הדין שנסתפק הרב פרי מגדים. נ"ל דלית ביה ספיקא כלל ולא יעלה כלל על הדעת להתיר ספק איסור שנתערב חד בחד בלא נודע כאשר אבאר ראש המדברי' בדין זה הוא הב"י בסי' נ"ז הביא בשם מצאתי כתוב דספק א' בגופו וכן ספק תור' שנעש'